 |
המין השלישי |
לפני קצת יותר משנה כתבתי כאן על מין דקדוקי, markedness וחתולים. הזכרתי שם את הצורה הירושלמית "חתולה", אבל מה שלא שמתי לב אז, ופתאום היכה בי לפני כמה ימים, זה שיש לנו כאן בעצם דוגמה יפה בדיוק של unmarkedness בנוגע למין, שאומרת לא רק "לא-נקבה" או באופן כללי "לא-X", אלא אומרת "לא רוצה לאפיין את המין (הביולוגי)". זה גם שיעור קטן, גם אם בסיסי, בפרדיגמות ובהיות ערך של סימן לשוני נגזר מהניגוד שלו אל סימנים אחרים במערכת.
מה שאני הולך לכתוב, לגבי חתולים, כמובן שהוא לא תקף בהכרח לכל דובר. זו רק התרשמות ראשונית, ללא איסוף־עובדות קפדני ועבודה בלשנית מדוקדקת, מהמערכת שיש אצל חלק מהדוברים הירושלמיים. זה גם מעניין לבדוק את זה מבחינה סוציולינגוויסטית.
טוב, אחרי שגמרנו עם הדיסקליימר, אפשר לגשת לעניין.
ההתרשמות שלי היא שלפחות אצל חלק מדוברי־העברית בירושלים (ולאו דווקא דוברים ילידיים; אני לא יודע מה האיזוגלוסה). המערכת בנוגע למין (דקדוקי-ביולוגי) של חתולים היא כזאת: xatúla:xatulá:xatúl (האקוטוס, ´, מסמן את ההטעמה). כשאומרים xatúla, למה מתכוונים? לא מתכוונים לחתול זכר בהכרח, אבל העניין הוא שגם לא לחתולה נקבה. כשרואים איזה חתול(ה) ברחוב אומרים "הנה xatúla!", לא "הנה xatulá!". הצורה xatulá משמשת (אצל הדוברים שמשתמשים בשלשה xatúla:xatulá:xatúl) לציון חתולה נקבה בהכרח, ו־xatúl לציון חתול זכר (אצלי, אגב, זו הצורה הלא מאופיינת, xatúl).
מה שיפה כאן זה לא רק היכולת לציין את המין במפורש (xatúl זכר (ולא "לא-נקבה", ר' הפוסט הזה) ו־xatulá נקבה) או לא לציין אותו בכלל (xatúla), אלא זה שההבחנה הזו, בצורה הזו, מופיעה רק אצל חתולים. לפחות אני לא מצליח לדלות כרגע מהזכרון דוגמאות נוספות שבנויות בצורה הזו. (כמעט?) תמיד בשמות־חיות אחד יש יחסים של לא-מאופיין (שימפנזה, כלב) מול מאופיין (שימפנז, כלבה), ולא יחסים משולשים של לא-מאופיין:נקבה:זכר.
זה מדגים יפה את זה שהערך של סימנים לשוניים הוא לא א-פריורי או עומד בחלל ריק ומוגדר על־פי עצמו, אלא נובע מהניגוד שלהם לסימנים אחרים, מהיותם חלק ממערכת (אני מניח שבשביל חלק מהקוראים זה הולך בלי להגיד, אבל עדיין לעולם לא מזיק להזכר בבסיס). xatúl ו־xatulá הם באמת זוג של זכר ונקבה בהתאמה, בעוד ש־"קוף" ו־"קופה" לא (הראשון לא-מאופיין, לא-נקבה, והשני מאופיין, נקבה): כשאומרים "xatúl" מתכוונים לחתול זכר, בעוד שכשאומרים "קוף" מתכוונים לחיה באופן כללי, בלי לציין מין.
12 תגובות »
RSS feed לתגובות לפוסט הזה
TrackBack URI
כתיבת תגובה
תגי HTML מותרים:
מצית את המחשבה!
בהחלט ניתוח מעניין שמדגיש את ההבנה שלנו את הסימנים הלשוניים. אני עוד אחשוב על כך.
(אגב, בבלוג שלי אני עוסק כרגע בשרשרת רשומות בנושא של ניתוחים לשוניים. מוזמן להעיף מבט, נראה לי שיתכן ותמצא בזה עניין.)
תגובה מאת שמעון נעים — 2007年3月1日 @ 19:42
מקסים!! אפשר להפיץ את הרעיון הזה בחוגים לבלשנות ולבלשנות שמית בת"א? פרופ' מירה אריאל ופרופ' ברוך פודולסקי ישמחו לשמוע, לדעתי.
תגובה מאת אילן — 2007年3月2日 @ 15:20
תודה :-)
וכמובן שאתה מוזמן להפיץ את זה הלאה.
בכל מקרה, מה שלא הזכרתי בפוסט המקורי זה מצב נוסף: לא רק ניגוד של שלושה (לא-מאופיין, נקבה מאופיינת, זכר מאופיין) או שניים (לא-מאופיין, מאופיין; בין אם בסופלציה, כמו ב־"אריה:לביאה" ובין אם במורפימה שאפשר לשים עליה את האצבע, כמו ב־"חזיר:חזירה"), אלא גם מקומות שבהם, לכאורה (תכף אבהיר למה לכאורה), נעדרת הבחנה של מין, כמו בחיות הבאות: תנשמת, עורב, אמו*, דולפין, לוויתן, זמיר, נשר, עיט, צפרדע (שלא כמו קרפד:קרפדה) וכו'. כמובן שאפשר לציין את ההבחנה באופן לקסיקלי ("תנשמת נקבה", "תנשמת זכר"), או בהעדר התאם ("כאן אתם רואים תנשמת. הנה, שם, הוא נמצא על העץ ההוא"). כלומר, מבחינה "מורפולוגית", אם לקרוא לזה ככה, אין לנו הבחנה של מין ב־"תנשמת", אבל היא כן קיימת ברמת ה"תחביר", כאשר אי-התאם מציין את האיבר המאופיין (ובכיוון ההפוך כמובן שהתאם מציין את הלא-מאופיין, שפרקטית מכסה את שני המינים בלי התחייבות).
* אגב אמו, לפחות על־פי התמונה הזו יש אמואים עם גבות…
תגובה מאת יהודה — 2007年3月3日 @ 23:26
"הולך בלי להגיד"??
תגובה מאת אלעד — 2007年3月5日 @ 18:07
Go without saying.
תגובה מאת יהודה — 2007年3月6日 @ 0:13
אני חושב שצורת xatúla קיימת רק בלהג הערסי של הירושלמית, שהוא אומנם להג מרכזי, אבל הוא נפוץ בעיקר בחלקים העניים של העיר. אף אחד מחברי לא משתמש בצורה הזאת, וזה נשמע יותר כמו חיקוי של זאב רווח מאשר פיתוח מקורי עצמאי.
תגובה מאת אראלי — 2007年3月7日 @ 0:53
אני מכיר כמה וכמה אנשים, שאני מניח שממש לא תשייך אותם לקבוצה שאתה מגדיר "ערסים" או לדוברי סוציולקט שאתה מגדיר "הלהג הערסי", והם משתמשים יופי, בשיח רגיל לחלוטין, בצורת xatúla (כמנוגדת ל־xatulá ו־xatúl).
תגובה מאת יהודה — 2007年3月8日 @ 12:57
יהודה, לדעתי, גם דוברי להגים אחרים עלולים לקלוט לקלוט מילים מהלהג הערסי של ירושלים. לא נכון להסיק מהפרט אל הכלל. תשאל את החברים (האינפורמנטים שלך) באיזו שכונה הם גדלו, היכן הם למדו (ביה"ס היסודי ותיכון) והיכן גדלו הוריהם. כך ניתן לבחון אם תתכן השפעה של הלהג הערסי על דוברי להגים אחרים.
תגובה מאת אראלי — 2007年3月16日 @ 19:19
אני הולכת לדבר עכשיו בעיקר מתוך אינטואיציה וזה עלול לצאת קצת מבולגן והרבה יותר ארוך מהפוסט שאליו זה מתייחס. סליחה מראש.
–
נראה לי שאנחנו יכולים לכתוב את זה חתול/ה. עכשיו מה שיש לי להעיר, זה שסיומת הנקבה דומיננטית (היא גם שקרנית ומניפולטיבית) כך שאם תרצו להוסיף פועל או תואר אתם תרגישו די טבעי להגיד שהחתול/ה החמודה אוכלת, וזה עדיין מתוך כוונה להביע שאתם לא יודעים את המין שלה. מקובל לחשוב שהחתול/ות דומים יותר לבנות מאשר לבנים, כי הם יפים וחסרי תועלת. בכל אופן, מרגע שאמרת חתול/ה יקשה עליך מאוד להתייחס אליו כאל זכר. איתן אמר פעם בשיעור שלו שלפעמים ילדים קטנים חושבים שסלט זה נקבה – "סלט טובה, סלט טעימה" זה דבר שיצא לו לשמוע. המורה הנערצת שלי ליוונית היתה אומרת חלונות גבוהות. היא לא היתה דוברת ילידית.
כשהייתי קטנה גידלתי תנשמות, והייתי מאכילה אותן באפרוחים חיים. חלק מהתנשמות היו הניסוח המסורבל "תנשמות ממין זכר", וחלק מהאפרוחים היו נקבות. אבל אי אפשר לשנות את העובדה שתנשמות אוכלות אפרוחים חיים. זה לא מחזה נעים, אבל זה ככה. אם תנסה להציע שתנשמים אוכלים אפרוחות חיות, יסתכלו עליך כאילו אתה אחד מהשלושה:
1. מישו עם השכלה נמוכה.
2. ילד.
3. לא דובר ילידי.
חוץ מזה גם יחשבו שאתה בנדם מגעיל שאתה נותן לתנשמים לנגוס באפרוחים. ולכן לא כדאי להציע דברים כאלה.
פעם מישהו אמר לי "אני חושב שאת אדם [כאן נכנס רצף של מילות תואר, זכר יחיד]. כשרוצים לדבר על אישה בלי להדגיש את הניגוד שלה לגבר קוראים לה 'אדם'. כשאני אומרת שאני אדם טוב זה שונה מאשר לו אמרתי שאני אישה טובה. להיות אישה טובה זה להיות עקרת-בית טובה, או כלב טוב, או משו כזה.
כשאומרים
spokesperson
לי ברור שהכוונה לאישה, כי הצורה שהיינו רגילים אליה היא
spokesman,
וכל זמן שמדובר בגבר אין סיבה להמנע ממנה.
זה ניסיון לנטרל שיוצר הבחנה.
עד כאן ההרהורים חסרי הסדר. עכשיו נעבור להרהורים מסודרים יותר.
–
אני תמיד חשבתי שכיכר החתול/ות זה לא משהו של ערסים אלא נחלת הכלל, או לפחות נחלה כלל-ירושלמית. למעשה זאת נחלת שבעה.
הסיבה לקליטה ואימוץ של מילים מן הלהג הערסי-ירושלמי (כביכול וטנטטיבית, אני לא מתחייבת שזאת הגדרה מדויקת במקרה הזה או במקרה כלשהו) על ידי אשכנזים חילונים מהמעמד הבינוני-גבוה (יעני ניגודם של הערסים – כלמיני ילדים משכילים עם בלוגים על בלשנות וכל זה) ניתנת בעיני לחלוקה לשני היבטים:
א. זה מתחיל למטה ומחלחל מעלה. בהתחלה זה חיקוי לשם שעשוע – ויש אומרים שחיקוי הוא המחמאה הגדולה ביותר, אתה שם את המילה בפה לראות איך היא תרגיש, לבחון מה זה עושה כשאתה אומר אותה ליד חברים שלך. אם זה מהנה ממשיכים עם זה. לפעמים זה נקלט, הופך להרגל. זה הופך לדרך אמיתית להביע דברים.
ב. יש לי חברים שהסיבה שהם מאמצים מילים מה"סוציולקט הערסי-ירושלמי" היא רצון לצמצם את הפער התרבותי. לפעמים אתה מנמיך את השפה שלך (ועושה מזה הרגל, במידה מסוימת, דרך חיים) כדי שלא לגרום לאנשים ממעמד נמוך יותר להרגיש שאתה מתנשא, וכדי שאתה לא תרגיש זרות ביחס אליהם. כי זה לא נעים והכל. ולפעמים אתה מגיע לקנא בהם באמת, כי שפת הרחוב שלהם הרבה יותר רהוטה משלך. זה כמו שמכנסי ג'ינס נראים, בעיני חלק מהאנשים (עצמי בכלל זה), יותר מגניב כשהם משופשפים וקרועים.
–
אני לא ממש יודעת להשיב לשאלה "איפה אנחנו לומדים לדבר כמו ערס ירושלמי", אבל איכשהו אנחנו לומדים. זעיר פה זעיר שם אנחנו נחשפים לאנשים שמדברים בסוציולקט שונה מזה שלנו. בעיקר אם אנחנו הולכים לעשות שנת שרות בקהילה ענייה שתושביה אינם תמיד דוברים ילידיים של העברית – ואז העברית שבפיהם היא בסיסית ועמוסה בהמצאות האחרונות ובשיבושים רבי חן. וזה פועל כמו וירוס. נחשפת – חטפת. אנחנו פשוט נוטים להפנים ולחקות את מה שאנחנו שומעים. לא רק בין גיל אפס לחמש.
אבל גם אם ננסה, איננו יכולים להפוך לערסים ירושלמים מושלמים, כיוון שבו זמנית עם תהליך האימוץ שזה עתה נידון בהרחבה אנחנו נוטים לאמץ גם ביטויים שעושים אותנו בלתי מובנים לחלוטין לערס הירושלמי. וזה למה. למשל משום שיש לנו בדרך כלל אנגלית טובה יותר משל הערס הירושלמי, והתוצאה היא שאנחנו, למשל, "הולכים בלי להגיד". וזה כמובן יוצר בעיות חמורות בתקשורת. הרי צריך להגיד משהו לפני שהולכים. אחרת זה מעליב.
תגובה מאת הגר — 2007年4月11日 @ 23:44
שלום!
ראשית כל, רציתי בעיקרון להגיב לתגובה של הגר, בעיקר לתגובה השניה (המסודרת יותר, לפי דבריה) – סעיפים א' ו-ב' – ראשית כל, אני חושב שהטענות שלה נכונות ולהוסיף לגבי סוציולקטים ודעתי עליהם (המתומצתת בפורמט הזה).
שנית כל, בתור תושב אשדוד אני יכול להעיד כי גם כאן ישנו סוציולקט "ערסי-אשדודי" ואם אינו ערסי, הוא פשוט סוציולקט "אשדודי" (אני מכנה זאת "אשדודית") וצורת הח-תו-לה נפוצה גם כאן ועוד צורות הטעמה כאלו ואחרות.
כפי שציינה הגר והיא ציינה נכון – במרבית המקרים, אם גדלת להיות אדם שדובר עברית תקינה (או פשוט אחד שמתעמק בבלשנות וכד') ואתה יוצא אל הסביבה, במקרה הנ"ל, אל הסביבה האשדודית/ירושלמי, אתה נחשף לסוציולקט האשדודי/ירושלמי – שאין ספק שהוא רחוק מלהיות עברית תקינה או פשוט רחוק ממה שהורגלת אליו – תצטרך, כדי להיות מובן, להיעזר בסוציולקט המקומי – כפי שאמרה הגר, על מנת לגשר על פערים תרבותיים (משלב לשוני גבוה עשוי להישמע מתנשא/יהיר וכמובן עשוי להוות אובייקט ל"נידוי חברתי" לכאורה, כמו כן ללעג וגם לאי הבנה) וחברתיים, כי צורת דיבור, ללא ספק, מתייגת אותנו – אלא אם כן אתה מסתגר רק במעגל חברתי שמקפיד על עברית תקינה, לא תצטרך זאת.
ועוד נקודה, חיובית יותר, בסוציולקטים רבים יש משמעויות ודקויות רבות, למילים ולביטויים, שמביעות "הרבה מעבר" לפשוט מילה (מובן שביחס לדיבור תקני) – כוונתי היא שמילת סלנג מסוימת או ביטוי סלנג מסוים מביעים דעה/רגש/תחושה/סיטואציה/תיאור שתחליף תקני ו"מרובע" (לצורך הדיון) לא בהכרח היה מביע – וכל זאת ביחס לסוציולקט המקומי – כך ששוב פעם נכנס כאן האלמנט החברתי – תרבותי – שמביע נורמה כלשהי שמובנת ע"י אותה קבוצה ספציפית.
לפי דעתי, עניין הסוציולקטים זה דבר אנושי ויצירתי לכל דבר – מאחר שאנו בני אנוש ורגשות ותחושות מהווים המון מסך הוויתנו, מלבד האינטלקט והקוגניציה – לגיטימי ביותר ואפילוי הכרחי שמילים תקבלנה גוון רגשי וזה חלק מהיופי של השפה.
תגובה מאת איציק — 2007年5月13日 @ 23:55
סליחה על "ראשית כל" אחד שהיה מיותר.
תגובה מאת איציק — 2007年5月13日 @ 23:57
אפשר באיחור רב מאוד לומר משהו, אם כבר אני פה? אריאל מביא את הדוגמא של xatUla כחלק ממנגנון ה"אינטימיזציה" בעברית. דוגמאות נוספות שלו הן yafA כתואר כללי לעומת yAfa כשם פרטי, bubA לעומת bUba, דוגמא אולי עתיקה קצת של bulIm בדואר לעומת אוסף ה-bUlim ואפילו שטוחה בשתי אפשרויות ההתאמה. אם כך, xatUla אמנם לא-מאופיין מבחינת המין, אבל מאופיין למשהו אחר ששני הגורמים האחרים לא, ועל כן אינו עומד איתם במישור ניגודים אחד. כמו שגם "חבר'ה" לא מאופיין מבחינת המין, אבל הוא בכלל לא במישור אחד עם חברים-חברות. עם זאת, יכול להיות שדווקא xatUla נדד לו והתפשט מאז וכיום איבד מה"אינטימיות" שלו. אם זה כך אז אתה צודק לגמרי. מזמן לא שוטטתי ברחובות י-ם אז לא יודע.
תגובה מאת Anonymous — 2007年12月17日 @ 20:43