 |
דואל גלוי לכל |
לפני הכל: הנה הדואל שלי; אני מקווה שיהיה לכם מעניין. הכתובת למשלוח דואל גלוי היא publicly.readable ב־digitalwords.net.
למה אתה נותן גישה חופשית לדואל שלך?
למה לא? באמת, איזו סיבה יש לא?
זה מעין ניסוי בגבולות של המושג 'פרטיות'. אני במתכוון מוותר על חלק מהפרטיות שלי כדי להבין יותר טוב את המושג והמשמעות האישית-חברתית שלו. לדעתי יש רווח בהבאה של הדיון על פרטיות לרמה מודעת וביקורתית.
מה מניע אותנו לשמור דברים באופן פרטי-חסוי ולהגן עליהם ככאלה? האם אנחנו באמת רוצים להסתיר דברים שאנחנו לא רואים בהם פסול? האם רצון לפרטיות ואנונימיות משמעו שיש לאדם 'משהו (פסול) להסתיר' והאם 'אין לי שום דבר להסתיר' משמעו העדר זכות לפרטיות ואנונימיות? (לדעתי: בפירוש לא!). ומה בין פרטיות ואנונימיות? מה בין האישי והפוליטי? ומה עם צנזורה ומעקב? מי מפיק תועלת מכל הסיפור ואיך?
עניין נוסף הוא להראות עד כמה פרטיות בדואל, ככל שהדבר נוגע לרוב המוחלט של המשתמשים, היא אשליה. אני לא מתכוון רק לזה שתחת שלטונן של מדינות רבות, גם בעולם ה'מערבי', המשטר יכול לקרוא את הדואל בצו בית־משפט (ובמדינת־ישראל הרבה מידע נמסר גם בלי צו בית־משפט), אלא בעיקר לזה שהרבה אנשים לא רק שלא מצפינים את הדואל שלהם, אלא גם משתמשים בערוץ לא מוצפן (בין אם ב־http ולא https ב־webmail ובין אם ב־POP3 או IMAP בלי הצפנה) ובאותה סיסמה קצרה וטריוויאלית לכל האתרים.
לדעתי יש רק שני אופנים הגיוניים לפעול: או לשמור על security ו־privacy בצורה מוקפדת (סיסמאות ארוכות ולא טריוויאליות, שרתים אמינים, הצפנה וחתימה) או לשמור רק על security (סיסמאות ארוכות ולא טריוויאליות). דרגות־הביניים הן פיקציה.
דרך־אגב, זה לא רעיון כזה חדש.
רגע, כל הדואל שלך גלוי?
לא. הכתובת החסויה שלי, ה'רגילה', היא אותה כתובת שאני משתמש בה כבר לא מעט זמן: foo ב־digitalwords.net.
מה יהיה רק בתיבה החסויה?
קודם כל, תכתובת שאנשים שמתכתבים איתי לא רוצים או לא היו רוצים שתהיה גלויה. רק במקרים שאין בהם כל ספק אכתוב דואל חדש באופן גלוי.
בנוסף, דואלים עם סיסמאות ומידע טכני אחר שיכול לשמש כדי להזיק.
כל דבר שיעשה להם חיים קלים.
כל מה שאבחר.
טכנולוגיה
הפתרון הטכנולוגי כדי לאפשר לכולם לקרוא את הדואל שלי מאוד פשוט: כל התכתובת עוברת דרך רשימת־דיוור (Mailman) עם ארכיון: כל הדואל הנכנס מגיע לשם ומועבר לחשבון הרגיל שלי, החסוי, ומכל הודעה גלויה נשלח עותק כ־Bcc לרשימת־הדיוור.
זה פתרון שעובד, אבל הוא לא הכי אלגנטי. אם יש לכם אלטרנטיבה עדיפה (כמו, נגיד, webmail שהוא readonly), אשמח לדעת.
ההודעות חתומות בחתימה דיגיטלית.
יומגניבגמאנירוצה
אם את צריך עזרה, תכתבי לי לדואל הגלוי ואעזור בצד הטכני.
אין תגובות »
אין עדיין תגובות.
RSS feed לתגובות לפוסט הזה
TrackBack URI
כתיבת תגובה
תגי HTML מותרים:
