הקדמה

מראטהית http://www.bosworthtoller.com/034770

1. וולשית: כרטיס ביקור

אפשר להתחיל בדרכים שונות ומכיוונים שונים. נתחיל מלמקם את השפה מבחינה גניאולוגית, כלומר בהקשר של משפחות־שפות.

וולשית היא שפה הודו־אירופית. המשפחה ההודו־אירופית מהווה אחת ממשפחות־השפות הנרחבות והמגוונות ביותר, וכוללת שפות מוּכּרות לחלקנו יותר (כמו הצרפתית, הרוסית, האנגלית והפרסית) ושפות מוכרות פחות (כמו לשון איי־פארו שנמצאים באמצע הדרך בין סקוטלנד ואיסלנד, או מראטהית, שיש לה יותר מתשעים מיליון דוברות ודוברים אבל רובנו לא שמענו עליה מעולם). אחת הענפים בעץ הלשונות ההודו־אירופיות הוא הענף הקלטי, ובתוכו נמצאת השפה הוולשית. העץ למעלה יפה מאוד — ויש עליו חתולים! — אבל הוא כולל כמה וכמה אי־דיוקים, השמטות וגם טעויות של ממש. העץ הזה אולי יותר מדוייק, אבל הרבה פחות יפה…

אז, כמו שאמרנו, וולשית משתייכת למשפחה ההודו־אירופית, ובתוכה לענף הקלטי. את הענף הקלטי אפשר לחלק עוד לתת־ענפים, והוולשית היא בת לתת־הענף הבריטוני. עוד על זה, בהמשך.

טיפה על שמות. השם של השפה בשפה עצמה הוא Cymraeg, שמגיע מההלחם הבריטוני *kombrogos. החלק הראשון הוא *kom ומשמעותו „ביחד עם”מקבילות לו מוכרות לנו מצורות עם con-/com-/col-/cor- או cum בשפות רומאניות ובמילים רומאניות באנגלית (כמו collaborate, contain ו־construct).; החלק השני, *brog, משמעו „חבל ארץ”. ביחד, „מי שמאותו חבל־הארץ”, או כמו שאומרים באנגלית, compatriot. השם „וולשית” (מ־Welsh באנגלית), או שם חבל הארץ „וויילס” (מ־Wales), נושא בהסתכלות אטימולוגית קונוטציות קצת פחות מחמיאות. הוא מגיע אלינו דרך אנגלית מודרנית, מהתגלגלות של wealh באנגלית עתיקה: מילה שגם קשורה לשמות של קבוצות קלטיות שונות, אבל גם נושאת משמעות רחבה יותר של „זר” או „עבד”.

כמה אנשים מדברים וולשית? תלוי את מי שואלים ומה מוגדר כ„לדבר”. לפי מפקד האוכלוסין האחרון, מ־2011, המספר עומד על יותר מחצי מיליון בוויילסויילס נמצאת באי בריטניה, וגובלת באנגליה ממזרח, בים האירי מצפון וממערב ובתעלת בריסטול מדרום. גופא. לזה אפשר לצרף מספר גדול אך לא ידוע בדיוק של דוברות ודוברים באנגליה, שרובן/ם היגרו מוויילס, וכמה אלפים בפטגוניה שבארגנטינה. הסיפור של הוולשים בפטגוניה הוא מעניין, אבל יסופר אולי בפעם אחרת.

למרות המיקום הגיאוגרפי שלה, אפשר לומר שככלל הוולשית לא משתייכת לאגד הלשונות האירופאי הממוצע התקני (ה־Standard Average European). לא נכנס לפרטים, אבל מדובר בקבוצה של לשונות מאירופה שיש להן קווי דמיון מבניים משותפים. בין שאר הלשונות באגד אפשר למנות את הגרמנית והצרפתית ויתר הלשונות הגרמאניות והרומאניות, את השפות הבלטיות והסלאביות ואת האלבנית והיוונית. יש שמכלילים בו גם לשונות שאינן הודו־אירופיות, כמו ההונגרית, אבל מה שמעניין לענייננו הוא שהשפות הקלטיות לא נכללות בו: הן מטיפוס לשוני שונה מזה שנפוץ בו, בעלות מבנה או אופי לשוני שונה.

אז איזה תכונות טיפולוגיות בולטות לעין כמסתכלים על וולשית, בלי קשר לעניין אגד הלשונות?

אלה כמה תכונות מבניות די בסיסיות של השפה:

• שפה נוטה עם מורפולוגיה פעלית עשירה למדי. מה זה אומר? שלפעלים יש צורות רבות של נטיה: כשבע צורות לכל זמן דקדוקי (שלושה גופים × יחיד ורבים + צורה חסרת־גוף), ויש כמה וכמה זמנים דקדוקיים. צריך ללמוד את הצורות בעל פה, אבל זה לא כזה נורא; לפחות רק בפעלים יש כל כך הרבה צורות.
• אין יחסות. וולשית איבדה לגמרי את המערכת היחסות שמקורה בפרוטו הודו־אירופית.
• שני מינים דקדוקיים: נקבה וזכר. גם כאן אנחנו רואות/ים איבוד של הבחנה: המין הדקדוקי ההודו־אירופי השלישי — הסתמי (נאוטרום) — נעלם גם הוא.
• קיום תווית ידוע (השו׳ the באנגלית או „ה־” בעברית) והעדר תווית סיתום (השו׳ a(n) באנגלית).
• בצירופים תחביריים הגרעין ככלל בא לפני ההרחבה. הגרעין (nucleus) הוא החלק בְּצירוף שקובע את המעמד הדקדוקי של הצירוף כולו, וההרחבה (satellite) כשמה מרחיבה אותו.
• הפועל הנוטה נמצא בתחילת הפסוקית, כמו ב„הלך הזרזיר אצל העורב” (ולא „הזרזיר הלך אצל העורב”).
• חילופי תנועות כסמן מורפולוגי. את התכונה הזאת אנחנו מכירות/ים מעברית („הָלַךְ” מול „הוֹלֵךְ”, לדוגמה) ומאנגלית (mouse מול mice, לדוגמה).
• מספר: יחיד ורבים + זוגי בשולי המערכת
• מילות יחס נוטות
• מספר דגמי הַשָּׂאָה (פְּרֶדִיקַצְיָה)
• שימוש נרחב בקונוורבים
• מספר דגמי הַשָּׂאָה (פְּרֶדִיקַצְיָה)
• תכונות נדירות:

\begin{itemize} \item מערכת פעילה של מוטציות \item כמה פונימות נדירות \end{itemize}