קסנופוביה
31 ביולי, 2006

אספר לכם סיפור.

היו היה איש בשם אורן. הוא היה איש דתי-יהודי מבית טוב, כיפה לראשו ואמונה תמימה בלבו. חפץ היה ללמוד בישיבה, ולכן, חיפש לו דירה להשכיר בקרבת מקום. אץ-לו רץ-לו, ליקט מודעות וביקר בדירות. אולם, אויה, מה נורא הדבר! מיד לאחר שביקר בדירה זו וזו, ושם פעמיו אל בית־המדרש, קרא לו איש מהבית הסמוך ואמר: "כאן זו שכונה של חילונים. לא יאה שתגור כאן, בינותינו, עם אורחות חייך המשונים הפוגעים ברגשותינו. סור נא! חפש לך מקום אחר לגור בו, מקום של אנשים דתיים, ואל תתערבב בתוכנו". אורן שלנו, שהיה איש ביישן, מלמל דבר מה והלך משם. על הדירה, מיותר לציין, ויתר. למחרת היום, זעקו כותרות־העיתונים: "אנטישמיות! גזענות! זה כמו שהגרמנים ימח-שמם עשו לנו!". תאמינו לי, החילונים האלה, בושה.

טוב, זה לא בדיוק הסיפור. הסיפור הוא כזה:
בשנתיים האחרונות (בשנה האחרונה on and off) גרתי בקרית־משה בירושלים, בדירה שנמצאת במרחק הליכה מקמפוס גבעת־רם של האוניברסיטה העברית. לאור זה שאני עובר משם (לקרית־היובל, תודה ששאלתם), פרסמתי מודעות באוניברסיטה העברית, כדי למצוא אנשים שישכרו את הדירה. אחד מאלה שפנו בחזרה נקרא אורן. הוא לומד בקמפוס שבהר־הצופים. אין לחשוד בו, מבחינת המראה החיצוני, שהוא משתייך לחברה הדתית-יהודית. בא, ראה את הדירה (נראה היה שהמקום די קרץ לו, אגב), וכשהלך, כך סיפר לי לאחר מכן כששאלתי אותו למה הוא בחר בסופו של דבר שלא לשכור את הדירה, קרא לו שכן והבהיר לו טוב טוב ש"כאן זו שכונה של דתיים" ושאין לאדם לא-דתי כמוהו מה לחפש שם ושכדאי לו מאוד שלא לגור שם, כי זו הרי שכונה של דתיים.

איכשהו, התסריט הראשון נראה מפתיע, כאילו משהו לא מסתדר כאן. השני, לעומת זאת, לא בדיוק חריג.
מקוממים כאן שני דברים: קודם כל, כמובן, העניין עצמו; בנוסף מקומם גם היחס המקבל של התנהגות כזו מצד כלל החברה. על התסריט הראשון היו קמות צעקות רמות; את השני נראה כאילו שמקבלים, כאילו אומרים "נו, מילא, ככה זה".
זה עצוב, לראות בני־אדם קטנים, שונאים, רעים, צרי־מחשבה ו(זו לא מילה גסה) חשוכים. עצוב לי לראות חברה שמייצרת לה אנשים כאלה, אנשים לא חושבים.


א' הציעה לי להוסיף את השיר הזה, "הם מסתירים את אלוהים" של יהונתן גפן:

הם מסתירים את אלוהים
עם השקרים והזקן
והם עושים אותו כל-כך קטן

הם חושבים שהוא אוהב אותם
אבל הוא לא צריך אותם בכלל
כי אם אלוהים היה צריך אותם
אז הוא היה האל הכי אומלל

וכשהוא רואה אותם משתוללים וצועקים: אוי, ויי!
אז לפעמים הוא מתבייש, שהוא אדונָי.

הם סוחטים ממנו אהבה
יורקים על הרצפה ומשקרים
בשמו הם עושים כל דבר תועבה
והוא לא מבין למה הם מחכים

הם חושבים שהוא אוהב אותם
והוא מביט מעל, אל השקיעה
ומצטער שהוא ברא אותם
כי הם מקלקלים את הבריאה

והוא רואה אותם משתוללים ומשקרים בשמו
אז לפעמים מתחשק לו להחריב את עמו

אולי זו הסיבה שהרבה אנשים בריאים
עוזבים את הדת
וחוזרים לאלוהים

תגים