משתין בְּקיר
26 באוקטובר, 2006

בקמפוס בגבעת־רם מעל כל המשתנות (אלו שבעמידה) שמו השנה פתק קטן:


לחץ והרפה
לאחר שימוש
תודה

(ר' תמונה)

אפשר להתווכח אם זה נחוץ בכלל, או סתם מיותר (למה משמשים המים? למה לחיצה גוררת כל־כך הרבה מים?), אבל מה שצד את עיני זה היעדר היידוע ב־"שימוש".

ידוע זה דבר מעניין ומורכב, יותר ממה שנראה אולי במבט נאיבי. פעם כתבתי עבודה על המערכת בסיפור באנגלית עתיקה. זה מעניין גם בשפות כמו מצרית, שמערכת־היידוע בהן מעניינת הן מבחינת־עצמה והן מבחינת היחס שלה עם מערכות אחרות.

הפורמולה הרגילה בטקסטמה של הוראות כתובות היא "לאחר/לפני/בזמן/בתום/[...] השימוש", במעמד אדוורביאלי (כן, זה שם אומלל). כאן יש חריגה מאותה הפורמולה. אולי זו תוצאה של השפעה כלשהי משפה זרה (רוסית? אנגלית?), ואולי יש כאן דוגמה לפירוק של הפורמולה על־ידי מי שכתב את הפתק והרכבתה מחדש? שגיאת־הקלדה אני מניח שאין כאן (ככלל־אצבע, זה רעיון מאוד רע לבלשן לחשוב שהוא יודע מה הכותב/דובר התכוון לכתוב/להגיד כשזה נראה לו, לבלשן, מוזר; זה לא שאין מעידות טכניות-חיצוניות, אבל פשוט זה עדיף מתודולוגית לא להניח הנחה כזו, אלא במקרה מובהק לגמרי). באופן רגיל בהוראות כתובות אין בכלל ניגוד של ידוע ב־"X השימוש", ולכן (אזהרת־מנטרה!!) אין ערך לצורה (זה לא באמת "ידוע"; רק חלק מנוסחה קפואה). כאן נראה שיש משהו אחר. אני לא יודע בדיוק מה העניין כאן, וגם לא מנודב כאן יותר מדי קורפוס או שנתקלתי בעוד דוגמאות בסגנון הזה. אולי זו התייחסות קונקרטית לשימוש ("a שימוש") מול התייחסות אבסטרקטית ("the שימוש", בשי"ן גדולה...)? זה לא כזה ברור לי, אבל זה מסקרן בכל מקרה.
כאשר ה־"שימוש" מורחב כבר אין הכרח לצורת־היידוע גם בהוראות "תקניות-לשונית": "אחרי שימוש במתקן זה, יש לעשות כך וכך", וגם "אחרי השימוש במתקן זה [...]". מה עושה שם הניגוד "ה"/"Ø"? לא יודע, אבל זה יכול להיות מעניין לבדוק.

תגים