'למה תרגום זה טוב '
2 בספטמבר, 2008

(או: בחירות תרגומיות בתרגום הוולשי של הארי פוטר)
(או: פוסט לכבוד זה שאני ברשימת הבלוגים ה־'most obscure' של Xslf…)
הישר למבחן־הבית.

מבחינה בלשנית, לעבוד עם טקסט מתורגם זה לא עניין פשוט. יש שפות, כמו גוטית, שבהן כל מה שיש זה קורפוס מתורגם (קישור: מהדורת פקסימיליה של הקודקס ארגנטאוס), והתחושה היא ש'זה לא בדיוק זה', כאילו שמקבלים את השפה מבעד לווילון. עם הזמן, התחלתי להבין שזה לא בדיוק ככה, ושטקסט מתורגם הוא לא פחוּת מטקסט מקורי, אלא פשוט שונה: נותן דברים שונים ודורש כלים שונים לעבוד איתו (אני מניח שזה תקף גם לשירה, וההגבלות הצורניות והמבניות שהיא מחייבת).

מקרה יפה אפשר לראות בקופטית, והזמנים השניים. הסיפור הוא כזה: יש את הברית החדשה, והיא ביוונית, שזו שפה שיודעים טוב, ויש תרגומים של הברית החדשה לקופטית, שזו שפה שפעם ידעו פחות טוב והיום יודעים יותר טוב. למה זה מעניין? כי כשהשוו את הטקסט הקופטי והטקסט היווני, ראו שעבור מה שנראה כצורת־זמן אחת ביוונית, יש שתי צורות בקופטית; הלכו וקראו לאחת הצורות (המאופיינת) 'זמן שני'. זה לא השם הכי מקורי או הכי אינפורמטיבי, אבל הוא נשאר בשימוש גם היום. המתרגם הקופטי, אם כך, לקח את הטקסט היווני, והיה צריך להכריע — כשהוא נתקל בצורה יוונית — באיזו משתי הצורות הקופטיות להשתמש; כלומר, אם נקבל את היות השפה מערכת סמיולוגית, המתרגם הקופטי בוחר בין שני סימנים מנוגדים, ומוסר בכך מידע לשוני (שלא קיים ביוונית). אם אתם רוצים לקרוא על הזמנים השניים — מה הם עושים ואיך הם בנויים* — אתם מוזמנים לקרוא את הפרק השני ב־Coptic Grammatical Categories של אריאל ששה-הלוי ואת הביבליוגראפיה שהוא מפנה אליה (בפרט פולוצקי).
* כאן זה לא המקום להרחיב. רק אגיד שהם קשורים למבנה־המסר: הזמן השני, בגדול, עושה פוקוס על אדוורב: 'זה לשם שאני הולך' (או, באופן יותר מילולי: 'שאני הולך(,) לשם') מול הצורה ה'פשוטה' 'אני הולך לשם'.

מה מוסר־ההשכל? תרגום זה מגניב כי כשמתרגמים ממערכת אחת למערכת אחרת, יש מקרים שהמתרגם צריך לעשות בחירות שלא היו בפני הכותב של הטקסט המקורי, ובכך הוא חייב להוסיף מעצמו ולפרש את הטקסט. בנוסף, תרגום גם יכול מאוד להועיל בצעדים הראשונים בהבנה של שפות שלא מתוארות כמעט (ו, הו!, יש המון כאלה, גם אם הן מתמעטות כל יום). ובכלל, תרגום נותן מבט ישיר למגע בין מערכות סמיולוגיות, שזה מרתק.

בסימסטר האחרון היה קורס של לריסה ניידיטש על תרגום. אמנם תחומי־העניין שלי שונים מאוד משלה, אבל היו לא מעט רעיונות מעניינים בקורס, והיו גם רפרטים מעניינים (וגם כאלה שממש לא…). אני הרצתי על התרגום הוולשי של הארי פוטר: הבדלים בין המערכת הוולשית והמערכת האנגלית, והבחנות שוולשית עושה בצורה שונה מהמקור — אחת קשורה לארגון האירועים בנרטיב, השניה קשורה ליחסים החברתיים בין דמויות, והשלישית (שדורשת מחקר נוסף בוולשית) קשורה לפרדיקאציה שימנית.
את הרפרט המרתי למבחן־בית, שזמין להורדה: PDF (בגודל A5), ספרון להדפסה על A4 (דו-צדדית), ומקור ב־TeX. זה הטקסט הראשון שאני כותב באורך כזה באנגלית, כך שאשמח לשמוע לא רק הערות על התוכן, אלא גם על הצורה :-)

תגים