'מתכון: פיצה־נודלס + בונוס'
27 ביוני, 2005

אני עצלן. בדרך־כלל אני לא מכין לי דברים שדורשים יותר טרחה מ־as-is או אינסטנט (השיא של דרגת התחכום והמורכבות זה להכין פסטה...). זה די משעמם להכין אוכל.
היום "טרחתי" ושילבתי כל מני דברים. התוצאה יצאה נחמדה, טעימה, ולכן החלטתי לשתף את העולם ב־howto (לא שזה מתכון חדשני או מדהים, אבל הוא עומד יפה בכלל הברזל של "אסור להכין אוכל שהעבודה עליו נטו אורכת יותר זמן ממה שלוקח לאכול אותו").

פיצה־נודלס

רכיבים וכמויות:

איך מכינים:
טריוויאלי, באמת.
מכינים את הנודלס באופן רגיל.
שמים את הגבינה/טופו ביחד. אם זה לא גבינה צהובה, ואתם לא רוצים שהיא תהפוך לקווטש עם הכל (לא שזה רע), אפשר לשים אותה בסוף, אחרי שהכל מעורבב, ולהוסיף ערבוב קטן, שלא ימעך אותה.
שמים קטשופ, זיתים חתוכים ואת התיבול ומערבבים כך שעבור כל שני כדורים שתבחרו, סגורים או פתוחים, ברדיוס b (קבוע לבחירה) המוכלים בתערובת, ההפרש בין כמויות הרכיבים שבשניהם לא יעלה על n שתבחרו (זו הדרך המסובכת להגיד שהערבוב צריך להיות אחיד).
זהו. (לאכול עוד כשזה חמים).


הבונוס

אם כבר בעניינים כאלה. זה סלט שהמצאתי איפשהו כשמספר השנים שלי היה חד־ספרתי (אני יכול לשים חסם עליון וחסם תחתון, אבל אני לא זוכר מתי בדיוק). אני מאוד מעריך מינימליזם, כשהוא עשוי טוב. זה אסתטי (ר' ptr*). הסלט הזה מינימליסטי, ולדעתי הוא גם טעים ונראה טוב. סלט־禅.

רכיבים:

איך מכינים:
עוד יותר טריוויאלי.
חותכים את המלפפונים לחתיכות די גדולות (לא לחתוך ליותר מלשני חצאים ברוחב, מקסימום ארבע), אחרת זה נעשה מיימי ואיכסה. חותכים את השומר לחתיכות בערך באותו גודל. מוסיפים את שמן־הזית ואת המלח. מערבבים. זה לא סלט של כמות גדולה, קערית קטנה תהיה מדד לכמות מספיקה.
זהו. כדאי לשים בתוך קערית שקופה או צלוחית שקופה, אולי עם גוון ירקרק־תכלכל. התוצאה נעימה לעין: הגוון הירוק בהיר של המלפפון עם הלבן הירקרק מעט של השומר יוצרים שילוב יפה.

いただきます!^o^

תגים