סיכום שני המכתבים הפתוחים
27 ביוני, 2013

הפרקים הקודמים:

דן

התקשר היום (תיק)מר משה קריטי (נהגה Karíti, מסתבר). הוא היה חביב (בכמה נקודות על גבול החנופה :-/), וכבר מההתחלה היה ברור שהמטרה של השיחה היא שהעניין יסגר ללא הטררם של הטריבונל השיפוטי. הנקודות שלו היו:

אני יודע שכתבתי במכתב הראשון שאני דורש שהנהג לא ימשיך בתפקיד. בשקלול הכל (מבחינת הנהג בעתיד וההרתעה מהתנהגות כזאת, מבחינת חוסר הצורך בעדות שבעל־פה ומבחינת הטרחה של לפנות לזה יום ולנסוע לתל־אביב), אני מקווה שהחלטתי נכון שלא להמשיך ודרוש טריבונל שיפוטי והכל. אני מקווה שהמטרה של זה שאחרים לא יצטרכו לחוות התנהגות כזאת ממנו הושגה (ואם זה השפיע עליו לטובה כאדם באופן כללי, מה שאני בספק אם קרה, אז בכלל); „נקמה” בנהג לא מעניינת אותי, כל עוד הוא לא יתנהג מגעיל לאחרים. מצד שני, יש גם גורמים פסיכולוגיים של לחץ לתת תשובה באותו הרגע (למרות שהייתי יכול לבקש לחשוב ולהתקשר מאוחר יותר).

ובעניין קרוב: עובדי חברת דן מכים שנית בסירוב להזדהות, באיומים ובאי־חביבות יתרה. אני לא בדעה אחת עם קלינגר בעניין האשרור של „סמכות כהצדקה”, אבל כן רלוונטי לעניין הסירוב להזדהות והאיום על נוסעים שדורשים זיהוי בערוב המשטרה.

מט״ח

תשובה על המכתב הפתוח אין, כמובן, אבל התפתחויות מקוממות יש. מרינה פוטרה, ולא רק זה אלא שהפיטורין (בלשון מיופה: „הפסקת התקשרות”) הם בהתנערות ממנה כעובדת אצלהם (פיצויים? מי שמע). הצד המשמח: היא תובעת אותם. אני לא יודע מה מתקדם עם זה, אבל מקווה שיצא טוב.

עדכון (2013/8/2): כתבה נוספת.

תגים