איך להפיץ פנזינים?

מילים דיגיטליות 

רוקנת את דם לבך ל־A4 ושכפלת במכונת הצילום של הבצפר? יצרת את הפנזין המושלם בתבל? סתם קשקשת משהו שתרצי לשתף? יופי, עכשיו איך אפשר להפיץ את זה?

מצב העמוד: שתיל 
תוכן עניינים

הדף שלפניך מבוסס על השרשור הזה בפדיוורס.

פנזינים זה כיף, וכאלה מודפסים פיזיים שאפשר להחזיק ביד ולקרוא בלי אלקטרוניקה מורכבת — על אחת כמה וכמה. עם כל החיבה לפנזינים דיגיטליים, אין תחליף למדיום המודפס ולידיעה שא·נשים אחרות יעלעלו בפרי עמלך (או, מהכיוון ההפוך, לדעת שאת מעלעלת בפרי עמלה של מישהי אחרת). אבל איך בעצם מפיצות פנזינים? בדף הזה אפרט כמה קצוות חוט, רעיונות וטיפים להפצה — גם למכירה וגם לחלוקה בחינם. חלק אולי טריוויאליים ומובנים מאליהם, אבל אני מקווה שבסופו של דבר הדף יהיה מועיל, או לפחות מעניין לקריאה.

טיפ כללי הוא שהרבה יותר כיף (לפחות לי…) לעשות דברים ביחד מאשר לבד. יוצאת למסע חלוקת פנזינים? מקימה דוכן ביריד ספרות? ביחד עם חברה זה הרבה יותר נעים ומצחיק 

חנויות ספרים ושות׳

שלב א׳: לעשות חיפוש על חנויות ספרים פוטנציאליות. אפשר להעזר ברשימות של חנויות ספרים שידוע שמוכרות ספרים מהוצאות קטנות, כמו:

• המקומות שבהם ניתן להשיג‏ את יומן הבלגן‏ של חורבות הכרך‏.

• המקומות שבהם ניתן להשיג‏ את ספרי דפוס בית‏.

• המקומות שבהם ניתן היה להשיג‏ „בבל‏”אני מודעת לזה שהקידוד באתר שבור. יום אחד עוד אוציא גליון שני לבבל ואחדש את האתר. שהוצאתי לפני פאקינ׳ איזה 15 שנה (איך שהזמן טס ).

• מקומות שמוכרים או משאילים פנזינים. פעם היה אפשר למנות את סלון מזל‏, דַיְלָה, אםבאלה‏נראה לי שהפנזינים שם היו רק להשאלה.
  תוספת (2026-08): בכל מקרה, אני באמת צריכה לברר מה קרה עם הספריה הענפה שהיתה שם. מקווה שלא נזרקה, ושאפשר יהיה לחלץ משם עותקים לארכיון עתידי., המרקחה, זנגביל‏ והאוגנדה בירושלים. כולם ז״ל . נראה שהאוגנדה בתל הביב‏ עדיין חי ובועט; לא יודעת אם יש שם פנזינים.

שלב ב׳: ללכת אל החנויות עם עותקים. אפשר לתכנן מסלול, אם כי זה יכול לקחת קצת זמן‏.

שלב ג׳: להגיד שלום

שלב ד׳: להציע עותקים בחינניות.

שלב ה׳: היה והסכימו לקבל — לסכם כמויות, תשלום, זמנים ודרכי התקשרות. מהנסיון שלי ברוב המקומות מוסרות מספר כלשהו של עותקים, וקבלת התשלום היא אחרי פרק זמן לפי כמה עותקים שנמכרו, מה שמכונה קונסיגנציה‏בעברית „מֶכֶר מותנה” או בשם הפרוורטי „משגור”. למען הסדר הטוב כדאי שהכל יהיה גם בכתב (נגיד לשלוח הודעה עם הפרטים ושיאשרו אותה, או לכתוב על נייר משל היינו בעת החדשה המוקדמת ).

שלב ו׳: אחרי שהכל סגור, אפשר לפנות לבקש רעיונות באיזה עוד מקומות אפשר להציע את מרכולתך. ברוב החנויות הקטנות לא יהיו צרי־עין וישמחו להציע רעיונות.

ירידים

בנוסף, יש גם כל מני ירידים וכאלה. אין טעם לעשות כאן רשימה כי זה מאוד מקומי ומשתנה. מקומות מתבקשים לחפש בהם הם גינות קהילתיות, פאבים שכונתיים, ומרכזי תרבות ואומנות קהילתית (כמו המפעל‏ או המפרסת של מוסללה‏ בירושלים). שווה לפקוח עין על אירועי ספרות (ותרבות ואומנות בכלל).

אם אין לך מספיק חומר כדי להחזיק דוכן אפשר לעשות שת״פ עם דוכן אחר (תימטי או לא) או להרים דוכן שהוא לא רק של פנזינים (אני, לדוגמה, גם סורגת‏ ).

ספריות

ספריות ציבוריות זה דבר די מדהים שאנחנו רגילות לקיום שלו, אבל אם הוא לא היה קיים ומישהי היתה מספרת לך על רעיון שלה להקים מקום שיתופי שבו אפשר לשאול ספרים בחינם זה היה נשמע מפוצץ־מוח.

עותקים בספריות יכולים גם להגיע לא·נשים שבכלל לא היו מגיעות אליהם אחרת.

יכול להיות שיעקמו אף ויכול להיות שזה יתקבל בשמחה; אי אפשר לדעת מראש וזה יכול להיות מאוד תלוי במי בדיוק תהיה מולך, אבל זה חלק מהחוויה.אם נתקלת בחומה אפשר „לעשות קרן” ולבקש לדבר עם אדם אחר במעלה ההיררכיה (לא עלינו!). אם הפנזין שלך פאנקי מאוד ולא עובר חלק לספרניות, אפשר להציג את הדברים מהצד של לימודי תרבות פופולרית או משהו.

הבהרה למקרה שלמישהי זה לא ברור מאליו: לבקש מספריה כסף תמורת פנזין (כלומר, שהספריה תקנה את הפנזין) זה גם לא ילך (הפרוצדורה של קניית ספרים היא בטח מורכבת ומלאת טפסים) וגם יצור אנטי מוצדק לגמרי מצד הספרניות. ספריות הן לרווחת הכלל, ונכון לתת להן פנזינים: זה לא שאנחנו מו״לות ענק תאוות בצע חלילה.

רעיונות לספריות לפנות אליהן:

ספריה בית־ספרית. רלוונטי למי שבבית־ספר, כתלמידה או כמורה, ומעוניינת שלפחות צוות הספריה ידע שהיא כתבה את הפנזין.

ספריות עירוניות.מידע על ספריות עירוניות אפשר למצוא באתרים של עיריות (לדוגמה, הנה הדף‏ באתר של עיריית ירושלים). יכול להיות שככה תכירי ספריות נעלמות שלא ידעת על קיומן.

ספריות אוניברסיטאיות. עותק של בבל‏, לדוגמה, מסרתי לספריה בהר הצופים‏.

הספריה הלאומית. לכאורה אין ניגוד גדול יותר בין מוסד ממלכתי ולאומי כמו הספריה הלאומית לבין פנזינים, שהם DIY־יים במהותם ורובם חתרניים, פאנקיים ואנטי־ממסדיים.לעיון במתח הזה בדיוק ר׳ (Fife 2019‏). לכן מה רבתה הפתעתי שגיליתי שיש כמה עשרות פנזינים‏ בספריה הלאומית. מצד שני, במחשבה שניה, זה ממש לא מפתיע, ודווקא מתאים למטרות המוצהרותר׳ פרק ב׳ בחוק הספרייה הלאומית, התשס“ח-2007‏. של הספריה: איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות. כאילו, מה זה אוצרות תרבות אם לא פנזינים?! מדינת ישראל במתכונתה הגזענית הנוכחית תיפול במהרה בימינו אמן סלה, אבל בואו נקווה שהספריה תעמוד כשישטחו את הכנסת הסמוכה לה…
מידע על הפקדת עותקים פיזיים‏.

ביבליוטק הפאנזינים. את הדובדבן שבקצפת הטבעונית השארתי לסוף. יש בתל הביב מקום שנקרא המחוגה‏, שמוגדר כ„מרכז לאמנים ולתרבות עצמאית” ומופעל על ידי המחלקה לאמנויות בעירייהשוב הניגוד המוזר, או אולי חיבוק הדוב, בין הממסד והפנזינים.. ובמחוגה — לא „ספריית פנזינים” של העַמְךָ… הו לא… גם לא „ארכיון פנזינים” של בנות התמותה ילידות האדם… — מה שיש במחוגה הוא לא פחות ולא יותר מביבליוטק פאנזינים . הייתי שם פעם אחת. מקום בהחלט מגניב, עם יראת קודש למדיום. מוצדקת אולי, אבל גם טיפה מצחיק. בכל מקרה, הן שומרות שם באופן מוגזם על „זכויות יוצרים” במדיום שהמכשיר המכונן שלו הוא מכונת הצילום… אפשר לעיין במקום בסריקותבפעם האחת שהייתי שם לא אזרתי את האומץ לקחת דיסקון־קיא ולהעמיס עליו את כל האוסף לרווחת הכלל באופן רובין הוד־י. אם אתן משיגות את הקבצים, אשמח מאוד לקבל אותם‏ למטרה טובה של הנגשה, שנמצאת עדיין בהתהוות  של פנזינים ובעותקים שהדפיסו במיוחד וזמינים שם, אבל חלילה שנטנף את העותקים המקוריים בטלפינו המזוהמות ללא כפפות לבנות‏.אני סתם סרקסטית. ברור לי שהא·נשים שם עושות עבודת קודש ומוגבלות במגוון מגבלות שהעירייה משיתה עליהן. הכל ברוח טובה  אין לביבליוטק אתר, אבל יש קבוצת עדכונים בוואטסאפפ‏ ועמוד אינסטגרם‏; ליצירת קשר יש דואל‏ וטלפונים של ליה‏ וליעם‏.

בנוסף, יש גם ספריות רחוב שאפשר לשתול בהן עותקים, אבל זה הימור מה יקרה לעותק — אם ילקח או יזרק. רשימת ספריות הרחוב בירושלים‏.

חלוקה בחינם

דרך נוספת להפיץ פנזינים היא פשוט לחלק אותם לא·נשים בחינם. זה פחות מתאים עם פנזינים עבי־כרס או עם תכונה אחרת שהופכת אותם ליקרים או מורכבים יותר להפקהנגיד כריכה שעשויה מדף מיוחד, חלקים גזורים, שימוש במרקרים, דברים מיוחדים שמודבקים (כמו שקפים של מקרן של פעם), הדפסת צבע וכד׳ — כל אלה דברים שראיתי in the wild., אבל כאלה פשוטים שעשויים מדף אחד מקופל‏ ועולים כמה אגורות לגמרי אפשר לחלק בלי לקרוע את הכיס.

אבל מה, אייר, שסתם ניטפל לא·נשים ברחוב ונציע פנזינים כאילו היינו א·נשים נטולות טאקט ופאסון? 
אז קודם כל כן, למה לא?פעילות של „משפריצות‏” בשיתוף „האגודה לצמצום ההטרוסקסואליות” ערכו, לדוגמה, חלוקה של פנזין‏ במרחב הציבורי. אבל מעבר לזה יש סיטואציות שבהן זה מתאים יותר. לדוגמה, כתבת פנזין פוליטי? להביא עותקים להפגנה ולחלק לבאות ההפגנה או לעוברות והשבות זה פחות תלוש מסתם ככה לחלק. נגיד במצעד הגאווה 2025 בירושלים חילקתי המוני עותקים של „כולנו מכדור הארץ‏” והתגובות היו נהדרות. ראיתי כי טוב, ובזה של 2026 חילקתי גם המוני עותקים של „אֶחָֽד‏”בזכות המדפסת שהזאטוטון מצא‏ הפקה של פנזינים הפכה להיות הרבה יותר פשוטה וזולה., והיו א·נשים שזכרו (לטובה…) את הפנזין מהשנה שלפני ושמחו לקבל את החדש! לקראת צעדת המופקרות‏ אכין עותקים נוספים, ואולי אספיק אפילו להוציא פנזין חדש שרלוונטי באופן עקיף.

מעבר להפגנות אפשר גם לחלק לחברות, מכרות וסתם להניח במקומות אסטרטגיים (אם כי אז צריך לעשות חישוב אם זה יזרק או יקרא).

הפצה מקוונת

זאת האופציה הכי קלה: היא לא דורשת לא ממך ולא מהקוראות לצאת מהבית אל הכבשן שבחוץ (נכתב באוגוסט ). יש חן לפנזינים דיגיטליים — בין אם סרוקים ובין אם כאלה שהופקו במחשבבאסוציאציה, מדיום מעניין שנושק לענייננו אבל הוא 100% ממוחשב זה ה־diskmags‏. כמו פנזינים, גם המדיום הזה דעך אבל מסרב למות. NULL‏ הוא דוגמה נהדרת לדיסקמג חדש בסגנון ישן  — אבל הם משהו אחר מאלה המודפסים, כמו שכתבתי למעלה.

איפה אפשר לפרסם ברשת?

הדרכים שמוצעות למטה לא מוציאות אחת את השניה, כמובן: אפשר להעלות גם לאתר, גם לארכיון האינטרנט, גם לספריה הלאומית, גם לביבליוטק הפאנזינים וכד׳.

האפשרות המתבקשת הראשונה היא אתר אינטרנט. אתרים פרטיים ברשת הפתוחה — לא מאחורי חומות מגודרות של גנים סגורים‏ — הם הדבר הכי קרוב לפנזינים.למעשה הרי יש לרשת תפקיד בדחיקה של פנזינים מהשוליים אל ה… ובכן… עוד יותר שוליים: הרבה דברים שהיו יכולים להיות פנזינים לפני פשוט נוצרו כאתרים אישיים ובלוגים. בסופו של דבר הרעיון דומה, אבל יש הבדלים בהפקה, בהצגה, בהעברה ובקריאה. פנזין בפורמט דיגיטלי יכול להיות סרוק/מצולם (נגיד אם יצרת אותו עם גזירי נייר) או מראש להיות מופק במחשב. הפורמט הנפוץ הוא PDF, אם כי יש גם אתרים שמציגים קבצי תמונה; היתרון של PDF הוא שאפשר להדפיס אותו והכל מרוכז בקובץ אחד, בעוד שהיתרון של אתר עם קבצי תמונה הוא שלא צריך לפתוח קובץ נוסף, חיצוני, והפנזין זמין מתוך דף האינטרנט עצמועקרונית יש דרכים לשבץ PDF־ים בתוך דפי אינטרנט (עם <object>‏, <embed> או <iframe>), אבל זה מגושם ולא תמיד עובד חלק.. לא כאן המקום לפרט מקומות לאחסן בהם את האתר, אבל ניאוסיטיז‏ נראית אופציה חמודה ומוצלחת (ואם תרכשו על הדרך טיפה כישורים טכניים של HTML ו־CSS זה בונוס נחמד).

ארכיון האינטרנט. רוצה להעלות את הפנזין שלך לרשת כך שישאר שם לעתיד הנראה לעין? ארכיון האינטרנט‏ הוא המקום הטוב והבטוח ביותר למטרה הזאת. יש בו מאגר עצום‏ של פנזינים במגוון שפות, והארכיון הוכיח את עצמו כגוף יציב מאז שנות התשעים וראשית האינטרנט הציבורי, יש לו אתוס ארכיונאי פתוח וחופשי מוצק ואפילו יש גיבוי בספריה באלכסנדריה‏, שזה נפלא ברמות. מאוד פשוט לפתוח חשבון ולהעלות חומרים. כדאי למלא מטא־דאטה כמה שיותר מופרט כדי שיהיה קל למצוא את הפנזין גם במנגנון החיפוש הפנימי וגם במנועי חיפוש.

הספריה הלאומית תומכת גם בחומרים דיגיטליים, ואפשר לשלוח לשם קבצים‏. גם כאן כדאי לפרט כמה שיותר את המטא־דאטה, כדי לחסוך לספרניות שם עבודה להזין אותו.

ביבליוטק הפאנזינים. בנוסף לעותק הפיזי אפשר לשלוח‏ לביבליוטק גם עותק דיגיטלי.

גיט. כמשלים, אם הפקת את הפנזין במחשב עם קבצי מקור שאפשר לנהל עם בקרת גרסאות‏ (נגיד בעזרת ‏ או Typst‏), או אפילו אם כל מה שיש באופן ממוחשב זה רק סריקה פשוטה, אפשר לשים עותק בריפו של גיט. אם המילים האחרונות לא אומרות לך כלום זה בסדר: אפשר ללמוד‏ מה זה אומרבגדול בגדול גיט היא מערכת שמאפשרת לעקוב בקלות אחרי שינויים בקבצים ולשתף פעולה באופן מבוזר ליצירה משותפת. ריפו זה קיצור של repository. ואפשר גם לא. בכל מקרה, אני ממליצה על הפורג׳ים‏ הבאים, לפי סדר מגניבות ומבוזרות:

• רדיקל‏ (מבוזרת P2P‏! כל עוד המחשב שלך מחובר לרשת ומריץ node הקבצים יהיו זמינים).
• קודברג‏ (מופעלת על ידי א·נשים טובות) ו־sourcehut‏.
• גיטלאב‏ (מסחרית, אבל עם בסיס בקוד פתוח; בנויה כאלטרנטיבה לגיטהאב).
• גיטהאב‏ (מסחרית, לא בקוד פתוח, החומר בה נקצר ל„AI”).

גנזך הפנזינים. פעם פעם היה אתר בשם „המאסף‏”, שאירח את ארכיון הפנזינים הישראלי‏, שהיה אתר מופלא עם המון פנזינים עבריים סרוקים‏. דבר אחד עצוב קרה ודבר אחד עצוב בזה שהוא לא קרה: האתר ירד מהרשתכדרך כל הארץ כמעט. מעטים האתרים העצמאיים הישנים כמו במה חדשה‏ שממשיכים לרוץ באופן רציף., וחלק גדול מהקבצים לא אורכבו בארכיון האינטרנט. כל נסיון ליצור קשר עם האנשים שמאחורי האתר כדי לקבל את הקבצים כך שאוכל לתת להם בית חדש ברשת עלה בתוהו. כבר כמה זמן רץ לי בראש רעיון להקים אתר חדש שיאפשר גישה לפנזינים סרוקים. מתישהו אקים אותו, וכרגע השם שלי לזה הוא „גנזך„גנזך” מילה מפוצצת (כמו ביבליוטק …) אבל חמודה בעיני. פעם הקמתי את הגנזך הטולקינאי‏. הפנזינים”. זה שהגנזך יהיה שונה מביבליוטק הפאנזינים זה ברור (הביבליוטק סגור במרחב פיזי מסויים ולא זמין באופן חופשי לגישה מבחוץ), אבל מה יגרום לזה להיות עם גורל שונה מארכיון הפנזינים הישראלי? שני דברים פשוטים: הכל יהיה מאורכב מראש גם בארכיון האינטרנטכלומר, בנוסף לארכוב הרגיל של קבצים, שכבר ראינו שיכול לפספס (מובן! האינטרנט ענק) אעלה גם כל סריקה בנפרד, עם מטא־דאטה. ארכיון תולדות הדיגיטל בישראל‏ של חנן כהן‏ מעלה את כל הקבצים רק לשם‏; אני בגישה של גם וגם., ואאפשר הורדה של כל הגנזך במכה כקובץ אחדכשזה יהיה רלוונטי אלמד גם איך ליצור טורנט‏ כך שיהיה אפשר לשתף את הקובץ P2P‏., כך שא·נשים אחרות יוכלו ליצור עותקים. עד שהגנזך יעלה, אין סיבה לא לשלוח אלי‏ קבצים כך שהם יהיו מוכנים לעתיד; אם בא לך לכתוב גם רקע ומטא־דאטה שאצרף ביחד עם הקבצים — תבוא עלייך הברכה 

מלבד המקומות דלעיל, שהם נגישים וחפישים ועתידים להשאר לטווח ארוךזכרי! שום דבר לא נשאר לנצח. בסוף מות החום של היקום‏ יאיין את הכל, והרבה לפני זה לא ישאר שום זכר ממשי מהפנזין שלך. זה הזמן לתרגל התמודדות עם अनिच्च anicca „ארעיות‏” ולדעת להעריך גם את ההוֹוִי העכשיווי הארעי. חשוב לזכור שאם תרצי לפרסם גם במקומות שאינם כאלה אז זה רק באופן משלים ולא במקום. ומה הם המקומות הבעייתיים? אפשר לחלק לשני תחומים (הרבה פעמים יש חפיפה, כמובן):

איך להפיק פנזין דיגיטלי?

לא כאן המקום לתת מדריך מלא, אבל כן ארצה לתת כמה טיפים קטנים והפניות לכלים.

ליצירת עותק דיגיטלי:

• אם חומר הגלם הוא פנזין פיזי קיים, אפשר ליצור סריקה עם סורק אם עם מצלמה (כולל בטלפון…). את מה שיוצא יכול להיות שתרצי לעבד, בטח אם צילמת במצלמה, כדי שהתוצאה הסופית תיראה טוב (אני לא רואה סתירה בין זה ובין אסתטיקת ה־lo-fi הפאנקית). התוכנה המוצלחת ביותר שאני מכירה למטרה הזאת היא ScanTailor Advanced‏כתבתי עליה פעם כאן‏..

ליצירת גרסה להדפסה:

• יש המון כלים מקוונים שאפשר להעלות אליהם קבצי תמונה או קובץ PDF ולקבל קובץ PDF מוכן להדפסה בכל מני פורמטים של פנזיניםכמו פנזין בן 8 עמודי A7 מצד אחד של דף A4 אחד שגוזרות ומקפלות‏ או כזה בן מספר כלשהו של עמודי A5 שבנוי מדפי A4 שמקופלים לחוברת.. אני לא משתמשת בכלים מקוונים האלה אז אני לא יכולה להמליץ ממקור ראשון, אבל חיפוש make zine online או zine generator או דברים בסגנון מעלה המון אפשרויות.אם בדקת ויש לך המלצה, צרי קשר‏ ואעדכן כאן  שימי לב! בשביל פנזין עברי צריך להפוך את סדר העמודים קודם (ובמקרים מסויימים גם להקפיד שמספר העמודים יהיה בכפולה מסויימת, נגיד 4 לפנזינים מקופלים לחוברת A5); כדי לעשות את זה אפשר גם להשתמש בכלים מקוונים שיעלו בחיפוש PDF reverse.
• אם את עובדת עם Typst‏, החבילה zen-zine‏ מאוד נוחה ליצירה של פנזין בן 8 עמודי A7 מצד אחד של דף A4 אחד. הפקתי בעזרתה את „כולנו מכדור הארץ‏”. פנזין בן 16 עמודי A7 משני צדדים של דף A4 אחד אפשר ליצור בטכניקה הזאת‏ שהשתמשתי בה בשביל „אֶחָֽד‏”.
• אם את משתמשת בלינוקס‏ יש כלים שמאפשרים ליצור חוברות (booklets) משורת הפקודה, כמו pdfbook2‏ או pdfjam‏. מלבד הגמישות שלהם, חלק מהיתרון של כלים שפועלים בשורת הפקודה הוא שאפשר לשרשר אותם כך שיפיקו את התוצאה הרצויה באופן אוטומטי.

ביבליוגרפיה

מקור · היסטוריה