צעדת המופקרות 2023
מילים דיגיטליות
צעדת המופקרות
צעדת המופקרות 2026
דברים שאמרתי במיקרופון הפתוח של הבמה שבסוף צעדת המופקרות 2023. אחרי שכמה שנים גלגלתי בראש את האפשרות לדבר על הפגיעה שעברתי, הפעם אזרתי אומץ.
מצב העמוד: ירוק־עד
הדף שלפניך מבוסס על השרשור הזה בפדיוורס.
הייתי היום בצעדת המופקרות בירושלים. היה קשה. כמו בכל שנה, בסוף הצעדה היתה במה עם מיקרופון פתוח. השנה אזרתי אומץ ודיברתי, ואלה הדברים שאמרתי (כתבתי בטלפון כי ידעתי שאשבר אם לא יהיה לי טקסט כתוב מראש מולי; נשברתי, אבל היה לי טקסט להאחז בו):
היי,
זאת לא הפעם הראשונה שאני כאן בצעדה ובמיקרופון הפתוח שאחריה. אחרי כמה פעמים שחשבתי לדבר ובסופו של דבר כל פעם ויתרתי, עכשיו אני מעזה לעלות ולספר כאן את הסיפור הקטן שלי, שהוא בעצם לא רק שלי. תודה על הבמה החשובה ומרסקת־הלב הזאת אני לא רוצה לתפוס אותה ליותר מדי זמן, גם כדי לא לקחת מקום מאחרות וגם כי זה כואב לי לדבר על זה.
אני עומדת כאן עכשיו כדי להזכיר שמסורות דתיות הן לא הצדקה לאלימות מינית נגד תינוקות. כשהייתי קטנה ההורים שלי הזמינו מישהו עם סכין כדי שיחתוך אותי ויקיים מנהג בשם „מציצה בפה”. לא עובר יום בלי שהגוף שלי מזכיר לי את זה. אני כל כך שמחה שבבן שלי, המתוק, לא שחזרנו את הפגיעה. אמרו כאן קודם „אחד מתוך חמישה ילדים” וזה לא נכון: בחברה שאנחנו חיות בה זה כמעט אחד מתוך אחד אצל תינוקות שנולדו במין זכר. לכולנו בכל גיל יש זכות מלאה לשלמות של הגוף שלנו. גם אם משהו נפוץ ומקובל חברתית, זה לא אומר שזה בסדר, והשתיקה שלנו היא היא מה שמאפשר לזה להמשיך להתקיים.
זהו, חבל על כל מילה. כל מילה מיותרת.