צעדת המופקרות 2026
מילים דיגיטליות
צעדת המופקרות
צעדת המופקרות 2023
דברים שאמרתי במיקרופון הפתוח של הבמה שבסוף צעדת המופקרות 2026, בעקבות זה שמישהי אמרה שאף אחת לא חופשיה עד שכולן חופשיות.
מצב העמוד: ירוק־עד
היום צעדתי בצעדת המופקרות בירושלים. היה חשוב ומשמעותי. בסוף הצעדה היתה במה עם מיקרופון פתוח. לא תכננתי לדבר. אבל אז אחת הא·נשים שעלו לבמה אמרה בתוך הדברים שלה את המשפט „אף אחת לא חופשיה עד שכולן חופשיות”. היא צדקה, זה נכון. עם זאת, במשתמע היה אפשר לפרש באופן סביר שהיא התייחסה שם למשמעות צרה של מי אלה „כולן”. התלבטתי אם לעלות ולדבר על זה לרגע. מצד אחד, הבמה מיועדת בעיקרה לספר על חוויות אישיות של אלימות מינית, וזו לא חוויה שלי. מצד שני, אלה שמוצאות מכלל „כולן” לא יכולות לדבר בעצמן עבור עצמן, ובנוסף אוכל לדבר בקצרה ומאיה שארגנה את התור אמרה שאין הרבה א·נשים שנרשמו לדבר (החשש שלי היה מלתפוס מקום לא לי בבמה). אז החלטתי בסופו של דבר לעלות לדבר, ואלה הדברים שאמרתי:
(היי. לא תכננתי לדבר, וכתבתי את הדברים הרגע, אז אולי זה לא יצא הכי מהוקצע…)
אמרו כאן שאף אחת לא חופשיה עד שכולן חופשיות.
התלבטתי אם לעלות, אם לתפוס לרגע את הבמה הזאת. בסופו של דבר החלטתי שכן, בשביל לתת קול למי שלא יכולות לדבר בעצמן.
אסור לנו לשכוח את מי שמערכת הרביה שלהן מנוצלת למטרות רווח: שנאנסות והתינוקות שנולדים מהאונס נחטפים מהן כשהם בני יומם, שהעטינים שלהן משמשים כמכונה להכנסות, שהביצים שהן מטילות נחמסות מהן.
זה בידיים שלנו, זה על הידיים שלנו. בבחירות שלנו במכולת. בנרמול — או באי־נרמול — של אלימות מינית כלפי מי שאינן אנושיות.
אז אף אחת לא חופשיה עד שכולן חופשיות. עד אחרון הכלובים. כל הכלובים.