אני מודעת לבעיות הטכניות בדף. זו המרה לא שלמה של הדף הזה.
העמוד הזה מאוד אישי. מן הסתם מעטות הא·נשים שבאמת יתעניינו במסע האישי שלי בבחירת שם. אין כאן יוהרה של „תקשיבו לי כמה אני מעניינת ומדהימה”
אז למה כתבתי? גם כי הכתיבה טובה לעיבוד ואינטרוספקטיבה מתוך זה שצריך פתאום למלל את הדברים ולהסתכל עליהם חצי „מבחוץ”, וגם למקרה שכן יהיו מי יתעניינו במסע כזה, בין אם מתוך שותפות למסע למצוא שם עם התאמה הדדית או סתם מתוך סקרנות לגבי חוויות חיים של א·נשים אחרות.
יהודה
אף פעם לא אהבתי את השם שניתן לי, איור 2: גרף של השם יהודה לאורך השנים. המקור לגרף הזה והדומים לו, ששובצו כפי שהם, הוא דשבורד השמות של ישראל, על בסיס נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הממשק מעודכן רק עד 2021, אבל זה ממש לא משנה לענייננו. ציר Y הוא אבסולוטי ולא יחסי.יהודה: הוא לא מתאים לי ואני לא לו. כבר בגיל חד ספרתי (לא זוכרת בדיוק מתי) היה זמן שביקשתי שיקראו לי בשם השני שלי, יוסףהשם יהודה הוא על שם אבא של אבא שלי, יהודה קרוננברג, ויוסף על שם אבא של סבתא שלי מצד אמא שלי, יוסף אייזנטל. את שניהם לא הכרתי מעבר למעט צילומים ומעט סיפורים., כי הוא היה עדיף על הראשון. החזיק בערך שבוע, עם היענות די נמוכה מצד הסביבה…
יודה
נריץ קדימה עשוריים. בשנות העשרים שלי לקחתי שוב אגנטיות על השם שלי: החלפתי את הכתיב מיְהוּדָה ליוּדָהפריט טריוויה נחמד ואנקדוטלי: אחרי כמה זמן למדתי שזה כתיב קיים לשם בלאדינו, ואפשר למעשה להרחיק עוד לפחות עד התלמוד הירושלמי.. אף אדם חוץ מאמא שלי לא קרא לי /jehuˈda/, אלא רק /ˈjuda/בכתב לטיני בחרתי לייצג את העיצור /j/ (יו״ד עיצורית) בעזרת הגרפימה ⟨j⟩, בעקבות האלפבית הפונטי הבינלאומי ושפות שמשתמשות בגרפימה הזאת לציון ההגה הזה, כלומר Juda., ורציתי לשקף את זה גם בכתיב.את הרעיון של זה ששם הוא לא דבר נתון ובלתי־משתנה אלא דבר שאנחנו יכולות לשחק איתו ולשנות אותו (ובפרט לגרום לכתיב לשקף בצורה קרובה יותר את ההיגוי) קיבלתי מיאל בן־גיגי, שלמדה כמה מחזורים מעלי בלשנות באוניברסיטה העברית.
באיזשהו שלב גם בחרתי לעשות דה־עִברות של שם המשפחה ולחזור לשמות המשפחה המקוריים של ההורים שלי: אברמסקי־קרוננברג. הציונות מחְקה ומוחקת לא רק את האוכלוסיה המקומית במובן הפיזי והתרבותי, אלא גם את האוכלוסיה המהגרת/כובשת מבחינה תרבותית, בגישת „כור ההיתוך” (יותר „כור המצרף”…) שמקדשת אל האחידות הלאומית; החזרה לשמות האירופאיים היא סוג של תיקון קטן. כמקובל בתקופה, אבא שלי עברת את קרוננברג לרונן בטריק צלילי נחמד שמחלץ שם עברי ש„מתחבא” בתוכו. בצד של אמא שלי דווקא נשארו עם השמות מאירופה: אברמסקי מצד אביה ואייזנטל מצד אמה, ששינתה את שם המשפחה אחרי הנישואין. יש מלכוד בשמות משפחה מההיבט הפמיניסטי: בחרתי בשם כפול, אבל שם המשפחה המקורי של אמא שלי הוא לפי השם של אבא שלה, וגם אם ניקח את שם המשפחה של אמא שלה הרי שהוא לפי השם של אבא שלה וכן הלאה ואין לדבר סוף. צריך שיטות חדשותפתרון חלקי לזה הוא השיטה שאנחנו בחרנו בשביל שם המשפחה של הזאטוטיאדה: „הטלת מטבע” של כ־50%:50% על פי המין של הצאצא הראשון כך ששם המשפחה יהיה בהתאמה לזה של ההורה עם אותו המין, ועם תכנון עתידי כך שלמי שיוולדו מאוחר יותר יהיה את אותו שם המשפחה, למען הנוחות; לכן אילאיל וראם עם שם המשפחה „גלבוע”, לפי עדי, כי אילאיל הבכורה. כמובן שזה לא פותר את הרקורסיה הפטריארכלית בדורות שלפני, וזו לא שיטה שמתאימה בכל המקרים (צאצא ראשון או הורה אינטרסקס, משפחות עם הורים מאותו המין, פוליקולות הורות וכד׳). לשמות משפחה (או לוותר על הרעיון, כמו אדם או מדונה, או לעבור לשיטות אחרות, כמו באיסלנד או תרבויות אחרות), אבל זה כבר נושא לעמוד אחר…
מאיה
נמשיך להריץ קדימה. ההבנה שמגדר בינארי, ובפרט המגדר שאליו שוייכתי לפי האנטומיה שלי, זה לא משהו שמתאים לי התבהרה עם הזמן: מגדר זה מגרדבהסתכלות לאחור אני יכולה לראות רבבות „סימנים מקדימים” לפני שידעתי לשיים דברים.. חוסר ההתאמה ההדדית עם השם הממוגדר כגברי הוא רק חלק מחוסר חיבתי אליו, אבל גם בלי קשר לזה פשוט לא אהבתי אותו. חיפשתי שם אחר, הרצתי כמה אפשרויות בראש, ובסופו של דבר החלטתי לנסות באופן זמני ולא סופי את השם איור 3: גרף של השם מאיה לאורך השנים.מאיה. נכון שהוא ממוגדר כנשי ולא כנטול־מגדר או רב־מגדרי, אבל בחרתי להתנסות בו בכל זאת: בהתחלה באופן מצומצם, ברשת, ואז לאט לאט ביותר מרחבים פיזיים. ככלל היחס מהסביבה במרחבים שבהם בחרתי להשתמש בו היה נעים ואוהד, ובכאלה שידעתי מראש שיהיו עוינים או לא מבינים השתמשתי בזה הקודם.
למה מאיה? זה שם מאוד יפה לדעתי, מאוד נעים גם לאוזן (לשמיעה) וגם לפה (להיגוי). נולדתי בחודש מאי, כך שזה אך מתאים לבחור בשם כזהרמז מטרים…. יתרון נוסף הוא שזה שם שקיים בצורות שונות בהמון שפות מלבד עברית: مية (Mayya) ו־مايا (Māyā) בערבית (בעיקר בלבנון כמדומני), Maja בשפות שמאייתות /j/ עם ⟨j⟩ (פולנית, נורווגית, גרמנית, הונגרית וכד׳)ככה אני מאייתת את השם באותיות לטיניות: Maja, בדומה ל־Juda., Maia/Maya בשפות נוספות לפי האיות, माया (Māyā) בשפות הודיות ובנפאלית, ועוד. בחלק מהמקרים מדובר בשם שנשאל ועבר בין תרבויות ובחלק האטימולוגיה לא קשורה, אבל באופן כללי אפשר לשער שהנפוצות והנרחבות של השם קשורות לאסתטיקה הצלילית שלו. בדתות הודיות יש למושג माया משמעויות שליליות של „קסם” במובן של „אשליה”, אבל: א. אז מה, וב. גם אם כן נתייחס לזה, אפשר להסתכל על זה באופן חתרני. אפרופו דתות ומיתולוגיות, Μαῖα היוונית היתה אחת הפליאדות וגם במיתולוגיה הרומית היתה אלה בשם Maia, שעל שמה קרוי החודש.
אייר
אז יש הרבה סיבות לבחור בשם מאיה ולאהוב אותו, אבל יש לו את החסרון של זה שהוא ממוגדר כנשי בלבד. לי בתור מישהי לא בינארית זה דווקא לא כזה משנה, אבל החיים מזמנים סיטואציות לא רצויות שבהן יש הכרח להתמודד מול חברה לא אוהדתברור שהבעיה היא בחברה, וראוי שהיא תשנה את דרכיה הרעות ולא אני, שבסדר גמור. אבל שינוי חברתי הוא דבר גדול ואיטי, ויקח זמן עד שנחיה סוף כל סוף ב־Fully Automated Luxury Queer Space Communism. בינתיים אנחנו צריכות להתמודד עם טרנספוביה.. המתח בין היכולת להשתמש בשם אחד (שאני אוהבת) בסביבות אוהדות לבין הצורך להשתמש באחר (שאני לא אוהבת) בסביבות עוינות הוא לא נעים, וכל העסק הזה מאוד מעיק.
אז חיפשתי שם שלא ממוגדר באופן חד לאף אחד מהמגדרים ההגמוניים הבינאריים. חיפשתי לא מעט זמן שם טוב שגם אהיה שלמה איתו לחלוטין ולא יהווה אפילו של התפשרות וגם אוכל להתהלך איתו בעולם הרחוק־ממושלם שלנו עם פחות חיכוך ולהוציא מתוק מעז. למה לא מעט זמן? כי להחליף שם פעם נוספת זה פשוט לא אופציה: זה שיבחר צריך להיות סופי סופי עם קובץ. הרצתי המון שמות בראש, שנפסלו ממגוון סיבות: חלק היו לא יפים מספיק, חלק היו ממוגדרים מדי, חלק היו נפלאים אבל כבר היו „תפוסים”אחד הקריטריונים שלי היה שלא אצטרך לעמוד בסיטואציה המביכה של להגיד „היי, בחרתי בשם X” לאדם בשם X… כפי שנגלה עוד מעט בהמשך הטקסט, התוצאה היא שבחרתי שם נדיר ומיוחד. למרבה הפלא אמנם השם מאיה מאוד נפוץ, אבל אין כמעט מאיות בחיי, כך שזה במפתיע לא היווה אישיו., חלק הרגישו לי זרים מדי מבחינה תרבותית, חלק פשוט לא הקליקו וחלק נפסלו מסיבות אחרות.
באיזשהו שלב הבריק לי הרעיון להתבסס על אותו הקונספט שהשתמשתי בו כבר — לתת לתאריך הלידה לבחור בשבילי — והתחלתי להסתכל על לוחות שנה. מפה לשם הגעתי ללוח השנה האתונאי. נולדתי באמצע מאי, אז כפי שניתן לראות איור 4: צילום מסך מהערך Attic calendar בוויקיפדיה באנגלית. חלק מטבלה שסוקרת את החודשים בלוח ואת מקבילותיהם הרומיות (שעליו מבוסס הלוח הגיאורגיאני שאנחנו משתמשות בו). באיור 4 זה יוצא חודש Μουνυχιών (בתעתיק: Mounukʰiṓn; מקביל לאפריל–מאי) או חודש Θαργηλιών (בתעתיק: Tʰargēliṓn; מקביל למאי–יוני). לא ולא, אין שמץ של סיכוי שאבחר בשם מוניכיון או ת׳רגיליון, גם אם הם נשמעים כמו שמות אלפיים! אבל רגע, מה שם בטבלה למעלה ? יש שם שמות של עונות, והעונה ש־Μουνυχιών ו־Θαργηλιών בה נקראת… ἔαρ (בתעתיק: éar, או éăr אם נסמן α קצרה; נהגה /éar/ ביוונית אטית קלאסית) „אביב”. זה כבר מעניין, כי הרי בעצם בתאריך העברי נולדתי בחודש איור 5: גרף של השם אייר לאורך השנים.איירבי״ג בחודש, באותו היום כמו אמא שלי שזה צירוף מקרים נחמד. מקווה שיצאתי מתנת יום הולדת טובה… ! המשחק הרב־לשוני הזה על הדמיון הן במסמן והן במסומן קוסם לי, והשם ערב לאוזן ונעים להיגוי. נראה שיש לנו זוכה
הכתיב εἶαρ הוא צורה אפית פואטית מאוחרתכך לדוגמה אצל נונוס בדיוניסיאקה. נונוס מעניין ממגוון סיבות וכיוונים, בין השאר בגלל זה שהוא הוא מאוחר, מהמאה ה־5, אבל כותב „הומרית” מקושטת; אם אנכרוניזם בארוקי כזה מדבר אליך, יכול להיות שתאהבי גם את המוזיקה המקורית של נביאי הקווינטה; לפי Beekes (2010, ἔαρ 2) השינוי בתנועה הוא בהארכה מטרית.
הערך הצלילי שמיוצג על ידי ει (ei) ביוונית הוא נושא מורכב ומענייןאם מעניין אותך לצלול לתוך זה אני ממליצה בחום על הסרטון של לוק רניירי בנושא: ¾ שעה של ניתוח מבוסס ורציני על ההיגוי ει ביוונית לתקופותיה, בהגשה ברורה, מעניינת ונגישה. זה לא פשוט לתווך מדע, ולוק עושה את זה מעולה. כמשלים עיינו גם בטבלה שיצר, שמסכמת את הדברים במבט־על כללי (תוך ויתור על הפרטים כדי לקבל את התמונה הגדולה ממעוף הציפור).. בקצרה, מלבד בתקופה מאוד מוקדמת בהיסטוריה של השפה היוונית ει לא נהגה בשום צורה כדיפתונג אלא כעיצור קדמי ארוך (עד אובדן הבחנת האורך בערך במאה השישית לספירה) שהלך וגבה עם הזמן: בהתחלה /eː/, לאחר זמן /e̝ː/, ולבסוף /iː/ (ו־/i/ לאחר איבוד האורך). כמו ου הדיגרף הזה נקרא בשם המשעשע spurious diphthong — לא דיפתונג על־אמת. בכל מקרה, בשורה התחתונה לפי מיטב הבנתי (ואני רחוקה מלהיות מומחית בתחום) εἶαρ נהגה, לפחות החל מתקופה מסויימת, /îːar/ ומאוחר יותר /(ˈ)îar/ ו־/ˈiar/.
כל המלל דלעיל הוא כדי לומר בסופו של דבר שהמילה היוונית לעונה שבה חל החודש העברי אייר די דומה בצליל לשם של החודש, עד כדי פרטים כמו אופי התנועות והעיצורים וטיב ומיקום הטעם. למרות הדמיון, אין קשר היסטורי־אטימולוגי בין המילים:
זו העבריתבתנ״ך מופיע גם שם נוסף, „זיו” (או, בכתיב חסר כמקובל בתקופה, „זִו”) הפיניקי (ר׳ מלכים א׳, פרק ו׳, פס׳ א׳ ול״ז וכן אבישר (1979, עמ׳ 142)), ובלוח גזר יש את „ירח קציר שעורים” (ירח קצר שערם) — הראשון שם קיים, אבל של מחלה, והשני… איך לומר… פחות מתגלגל על הלשון כשם. לפרטים ר׳ המקורות אליהם מפנה הערך על לוח השנה העברי בוויקיפדיה. היא שאילה מתקופת גלות בבל, מ־𒌚𒄞 (Araḫ Āru / Ayyāru(m) באכדית, מילולית „ירח השור”; ואכן במבט בסימן השני, 𒄞, עם קצת דמיון נוכל לראות שור על הצד, עם הקרניים והכל) ר׳ Muss-Arnolt (1892, p. 78ff) למידע נוסף ולפרטיםאם כי בזהירות: אני לא מהתחום של המזרח הקרוב, אז אני לא יודעת להעריך את מה שכתוב שם אל מול המחקר העכשיווי ועד כמה דברים שנכתבו בנושא לפני יותר מ־130 שנים עדיין עומדים..
זו היווניתאגב, המילה היוונית המודרנית לאביב היא άνοιξη (בתעתיק: ánoixi; נהגית /ˈaniksi/) (מ־ἄνοιξις „פתיחה” ביוונית עתיקה). היא החליפה את המילה העתיקה ἔαρ, שנדחקה לשימוש צר, משכילי. המטאפורה של „פתיחת המרחב של ההוֹרוֹת” כביטוי לבוא האביב משמשת כבר מתקופה קדומה; כך למשל אצל פינדרוס (Πίνδαρος). הידעת? גם המילה לקיץ התחלפה, מ־θέρος (גלגול של מילה הודו־אירופית ל„חום”; הגיוני) ל־καλοκαίρι (מילולית „מזג־אוויר יפה”; שיקול דעת מפוקפק ביותר לעניות דעתי). היא מילה הודו־אירופית אסלית (מ־*wósr̥ „אביב” בפרוטו הודו־אירופית); ר׳ Beekes (2010, ἔαρ 2).
תעתיק פוליטוני מדוייק של εἶαρ יהיה Eîar, וזה הכתיב שבחרתי לשם שלי באותיות לטיניות, לפי המילה היוונית. במקומות שבהם אי אפשר לכתוב אקצנטים Eiar זאת אופציה לא רעה. בכל מקרה Ear (או אפילו Éar, שהרי מי שלא רגילות בסימנים דיאקריטיים, כמו רוב דוברות האנגלית, נוטות להתעלם מהם) זאת אופציה בעייתית כי זה מתכון ודאי לזה שא·נשים יחשבו שקוראות לי „אוזן” באנגלית…
הכפילות של הצליל והמשמעות במילה העברית והיוונית זה לא הסוף של הדברים המגניבים לגבי השם הזה (בסדר די אקראי):
ראשי התיבות של השם המלא שניתן לי — יהודה יוסף רונן — הן יי״ר, כך שבעצם הן כלולות בשם החדש כמו מטריושקה. קצת כמו הטריק עם השם רונן בתוך קרוננברג רק הפוך.
כפי שניתן לראות באיור 5, אייר הוא שם שהורים בחרו גם לתינוקות שנרשמו כנקבות ברשומות המדינה וגם לתינוקות שנרשמו כזכרים, כך שסוגיית המגדור הלא־בינארי נפתרה מבחינתי.
אז ראינו שבעברית אייר משמש כשם פרטי, גם אם לא נפוץלשם ההשוואה, ל־32237 א·נשים נרשם השם יהודה ברשומות המדינה, ל־34213 מאיה, ורק ל־665 אייר (אני לא ה־666: הנתונים רק עד שנת 2021… ). שמות נדירים זה נחמד; גם לזאטוטינו קראנו בשמות נדירים יחסית: אילאיל היא אחת מ־201 אילאילות וראם אחד מ־2748 ראמים. אם סטטיסטיקת שמות מדברת אליך, יש שני פרקים בנושא בפודקאסט התשובה: לאן נעלמה מורן? ומורן מכה שנית; עוד בנושא של שמות פרטיים ובפרט בכל מה שקשור במגדר, יש את הפרק מאיפה הגיעה שירלי?.. חיפוש בלקסיקון לשמות פרטיים יווניים מגלה לנו שיש לפחות מקרה מתועד אחד של Ἔαρ כשם יווני, של אשה מסאמוס מהמאה הראשונה לפני הספירה. בקיצור, מסתבר שאני לא הראשונה.
ביוונית, בתור השפה ההודו־אירופית העתיקה שהיא, יש שלושה מינים דקדוקיים: נקבה, זכר ונאוטרום (לא אף אחד משני האחרים). המין הדקדוקי של המילה ἔαρ/εἶαρ הוא נאוטרום. מזדהה…
בתרבות היוונית העונות, כמו כל דבר בערך בעולם, זכו לייצוגים אלוהיים: ה־Ὧραι (תעתיק: Hōrai) „עיתים, הוֹרוֹת” ביוונית וה־Horae בלטינית, שנשאלו מיוונית. המיתולוגיות האלה לא אחידות, ובתקופות שונות ובמקומות שונים היו הוֹרוֹת בחלוקות ותפקידים שונים, לא רק לפי עונות השנה.לקריאה נוספת והעמקה אני ממליצה לקרוא את הדף על ההוֹרוֹת באתר Theoi על מיתולוגיה יוונית. יש שם סקירה רחבה וציטטות לרוב. הציטטות הן בתרגום לאנגלית, בלי הטקסטים המקוריים או הפניות ישירות לאתרים שבהם אפשר לקרוא אותם. בחלוקה לארבע עונות, אחת ההוֹרוֹת היווניות היא Ἔαρ/Εἶαρ „אביב”.
עיון ב־Dietrich ([2017] 2020, p. 119ff), בתת־סעיף שכותרתו „Horai and Genii: Changing seasons and genders”, מגלה תמונה מעניינת: אלוהויות שקשורות בעונות זכו לייצוגים שונים מבחינת מין ומגדר בתקופות ותרבויות שונות בעולם היווני־רומי, כפי שמודגם באיור 7. המחברת קושרת את זה להבדלים לשוניים בין יוונית ולטינית.
איור 7: פרסוניפיקציה של העונות. מקור ופרטים: ימין; שמאל. התנצלותי על האיכות הירודה של התמונה.
אייר ו־Eîar ממשיכים את ה„מסורת” של שמות בני ארבע אותיות, גם באותיות עבריות וגם בלטיניות: יודה ו־Juda, ומאיה ו־Maja.
בטקסט היווני „מחברת הזכרונות של יוסף” (Ὑπομνηστικὸν βιβλίον Ἰωσήππου) יש הרבה אוצרות. אחד מהם הוא פרק כ״זמילולית Κ̅Ζ̅! השיטה העברית לכתוב ספרות באותיות מבוססת על זו היוונית., שמהווה טבלה השוואתית של שמות חודשים עבריים, מצריים, מקדוניים ורומיים. ואיך נכתב חודש אייר? הו, εἴαρ, כפי שניתן לראות באיור 8 וכפי שמאוד לא מפתיע כשמכירות קצת נורמות מוקדמות של כתיבה יוונית (זאת הצורה הצפויה). הגעתי אל החיבור הזה ואל הרלוונטיות שלו לאיות דרך Muss-Arnolt (1892, p. 78).להשוואה, ביוונית חדשה התעתיק הוא Ιγιάρ, עם אות גמה לא אטימולוגית שנותנת את הצליל של [ʝ]. אגב, שימוש דומה ניתן לראות ב־gēar „שנה” באנגלית עתיקה (נהגה /jæ͜ɑːr/): אין שם צליל /g/ היסטורי (*jār בפרוטו מערב גרמאנית, *yóh₁r̥ בפרוטו הודו־אירופית), אלא שבדומה ליוונית חדשה גם באנגלית עתיקה יש אלופוניה אחורית־וילונית:קדמית־חיכית של הפונימה g/γ לפי הסביבה.
איור 8: צילום פקסימיליה של עמ׳ 112v בכתב היד, ככל הנראה מקונסטנטינופוליס מהמאה העשירית. הצילום חתוך כך שהוא מציג את הכותרת של הטבלה, את החודש הראשון (ניסן, νησᾶν) ואת החודש השני (אייר, εἴαρ). בעזרת קצת היכרות עם הכתב היווני קל לפענח את הטבלה, גם אם נורמות הכתיבה והסגנון הפליאוגרפי קצת שונים ממה שמקובל כיום ומופיע בפונטים מודרניים כמו כאן בדף הזה. אם יוונית של המאה העשירית קצת מיושנת לך ודאי תשמחי לדעת שזמין גם תרגום גרמני משנת 1742, שנראה בדיוק כמו שאת מדמיינת שהוא נראה
לסיום, שלוש אנקדוטות שאינן קשורות ישירות לענייננו אבל עדיין בחרתי לא להשמיט.
בשפה המובניתקווניה שטולקין פיתח עבור קבוצה אלפית יש מילה, Eär, שפירושה „ים”; ר׳ פרטים במילון. כשלעצמו זה לא רלוונטי מלבד זה שבמקרה יש באיזו שפה מובנית מילה עם משמעות אחרת שנשמעת דומה, אלא ש:
בעברי כטולקינאית למדתי קווניה ומתוך השפות של טולקין הגעתי לבלשנות, כך שיש לתחום הזה מקום בלב שלי.
בארמית המילה „מַיָּא” (mayyā) ובערבית מצרית مية (mayya) פירושן „מים”, כך שכן יש סוגשל קרבה גם בסמנטיקה (מים~ים) וגם בצליל (עם השם מאיה).
אפרופו ערבית, מסתבר שמלבד شهر خمسة (šáhir ẖámsa; חודש חמישי, כלומר מאי) אפשר לומר כאן בלבנט ובעירק גם أيار (ʾAyyār; אייר). מבט בטבלה מראה שהשמות של רוב החודשים האלה בערבית ובעברית דומים, אבל לא כולם.
אז אחרי כמעט שנתיים של מאיה והמון מלל שכתבתי כאן, נראה לי שהגיע מבחינתי הזמן לעבורלא אטרח לעשות את הפרוצדורה המתישה של החלפה פורמלית של השם במוסדות המדינה ובכל מני רשומות. זה פשוט לא שווה את זה, ואפשר לחיות עם זה מול המערכות הבירוקרטיות האלה. באופן סופי (סופי, עם קובץ, כאמור ) לשם אייר, שאני ממש אוהבת. שניהם שמות נפלאים, ונראה לי שאשאיר את מאיה בתור שם שני במקומות שזה מתאים: אייר מאיה אברמסקי־קרוננברג, או Eîar Maja Abramski-Kronenberg באותיות לטיניות. נראה טוב ונשמע טוב!
Muss-Arnolt, W. 1892. “The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents.” Journal of Biblical Literature 11 : 72–94. https://doi.org/10.2307/3259081.
ההתגלגלות של השם שלי; דף שהתחיל מרשימה לעצמי לעיבוד. מעולם לא אהבתי את השם שניתן לי, והיו כמה גלגולים עד שהגעתי לאחד שאני אוהבת ושלמה איתו.
