הספד לאבי

 + אבא ואני באחד מימי ההולדת שלי. איכשהו יצא שעשיתי פרצוף קצת מצחיק בתמונה הזאת…  + אבא ואני מרכיבים ערכת אלקטרוניקה לבניית רדיו.

ביום רביעי, אתמול, מת אבא שלי, שייקה רונן. כל כך, כל כך מוזר לכתוב את המילים האלה. אני עדיין לא באמת מעכל ומבין, ולמרות שכבר זמן מה היה ברור שהסוף קרוב מלוא ההכרה בכך שזהו, שלא אוכל לדבר איתו אפילו עוד פעם אחת, לראות ולשמוע אותו אפילו עוד פעם אחת, להפגש איתו אפילו עוד פעם אחת, עדיין לא הגיעה. אהבתי אותו מאוד, והוא חסר לי.

היו לו חיים לא פשוטים ולא קלים, ואני משער שחלק ממי שהיה הושפע מאוד ממה שעבר, ובפרט ממותן של שתי נשים — אמו רחל, שהתייתם ממנה בגיל שש, ואשתו הראשונה מרים. מגיל שש גודל על ידי אביו יהודה ואחותו יהודית, ומעט אחרי מותה של מרים נישא לאמי דבורה.

את מרבית השבעה אני יושב עם אמא שלי בביתה וביום ראשון ה־5 ביולי אשב מ־11:00 עד 22:00 אצלנו בבית בירושלים: רח׳ מקור חיים 44, כניסה ג׳, דירה 4 (טלפון: 052-5587769).

את ההספד שלו אמרתי בעל פה, אבל אני רוצה לכתוב גרסה שלו כאן, בניסוחים קצת שונים ובלי לעצור כל רגע בבכי:

אפשר להסתכל על חייו של אדם ביותר מאופן אחד: בזמן עבר — כל הדברים שקרו לו, כל הדברים שעשה והיה — בזמן הווה ובזמן עתיד. אצל מי שחי להווה ולעתיד יש משמעות אחת, אבל אצל מי שכבר לא בחיים המשמעות היא אחרת: אדם קיים בהשפעה שלו על כל מי שפגש בחייו וכל יצירה שהותיר אחריו. במובן זה אולי אנחנו ממשיכים לחיות.

למדתי ממך כל כך הרבה, נהייתי אני גם ממי שהיית. למדתי מאלפי דברים קטנים ואלפי דברים גדולים, אלפי דברים שבדיבור ואלפי דברים שבמעשה גם אם לא דובר עליהם. יותר מפעם אחת אני פוגש בך בי, ובילדים שלי; חלק אולי ביולוגי וחלק ודאי נלמד.

אני זוכר את הטיולים במ֫חנה שליד הבית. אני זוכר את הסיפורים שסיפרת לי לפני השינה, שהמצאת תוך כדי סיפור, את „המפלצות המתוקות” ואת הסיפור על הנינג׳ה. היית אדם של מילים — של קריאה — אבל מיעטת בשיחה; אני זוכר שיחות שלנו, על מגוון רחב של נושאים שאותם הכרת, גם קצרות וגם כמה ארוכות באופן מפתיע…

מכל הדברים, אם הייתי צריך לבחור דבר אחד שקיבלתי ממך, ושאני מקווה שאני מיישם באופן הטוב ביותר, הדבר הזה הוא רוך בגידול הילדים. בכל נקודה שבה היית מעורב בגידול שלי, זה תמיד נעשה ברוך גדול, מתוך אהבה גדולה. כך נהגת גם איתי וגם עם אילאיל וראם, שאהבת כל כך, בכל פעם שנפגשת איתם.

תודה לך על מי שהיית, גם עבור אנשים אחרים וגם עבורי ועבור היקרים לי, תודה על הכל. אני אוהב אותך (או, כמו שנכתב בברכה שהוכתבה מפי ליום ההולדת ה־50 שלך, כשהייתי בן שנתיים: „בידיים טך טך טך, יהודה חבר אבא”). 💜