|
|
אנשים טובים וחשובים אומרים שהולכת להיות הפגנה (סליחה, 'עצרת־מחאה') גדולה וחשובה ביום שביעי הקרוב בערב בשיח' ג'ראח. בואו.
עוד פרטים בבלוג.
בבל עתיד להיות כתב־עת לתרגום ממגוון לשונות בעולם שהתרגום מהן לעברית אינו נפוץ. כבר כתבתי הרבה באתר של בבל, אז חבל שאכתוב שוב. באתר תוכלו לקרוא עוד על בבל והרעיון שעומד מאחוריו, לשלוח תרגום לגליון הראשון, ולהרשם לרשימת־הדיוור לקבלת הודעה על גליונות.
רגע של הערה אישית:
אני מאוד מתרגש מזה, לראות את הרעיון קורם עור וגידים ועובר מלהיות רק בראש שלי ללהיות דבר קיים שמשותף לאנשים רבים. יש בזה משהו מאוד נעים ונכון, בלהגשים רעיון (וחבל כל־כך שמה שמעוּדד בתרבות שלנו זה לצרוך ולא ליצור: לשבת על הכורסא ולראות טלוויזיה).
חלקי־דיבר, בטח בראיה אוניברסלית-לוגית א-פריורית, זה דבר מפוקפק. כשמסתכלים על זה טוב, רואים שיש סתירות פנימיות, שהגבולות בין חלקי־הדיבר בתיאור לא ברורים ושיש בתיאור חלקי־דיבר שכוללים כל מני דברים לא קשורים (אדוורבים זו דוגמה מובהקת לזה). למרות זאת, יש מקרים שבהם כן שימושי לדבר על חלקי־דיבר, אם כי בזהירות ובתיאור שנובע מתוך הנתונים של השפה עצמה ולא בכפיה מבחוץ.
(more…)
מודעה שאני מעביר:
גן ילדים טבעוני-אקולוגי בירושלים
מתארגנת קבוצת הורים לזאטוטים בני 1-4, להקמת גן ילדים משפחתי בירושלים, עם דגש על הכרת הטבע, אהבת בעלי חיים ואוכל טבעוני ובריא.
המעוניינים, אנא פנו ל: tivo.garden@gmail.com
הדף שלנו בפייסבוק.
ממה שיצא לי לשמוע קצת מההתארגנות של זה, נראה שיש לזה פוטנציאל להיות אחלה דבר.
זה מרתק לעקוב אחרי המערכת הלשונית של אילאיל, שמשתנה כל יום. מדי פעם אשתף אתכם. והפעם: ba (במובן 'גרב(ים)', לא במובן 'סבא' או 'עגלה'*) וחיות אחרות, וסבך־כוכביות.
(more…)
משני אנשים שאני מכיר (ראובן נוה ואריאל ששה-הלוי) שמעתי באופן בלתי תלוי 'אי אפשר לגדל ילד בלי להפוך ל־X', כאשר X זה 'גנרטיביסט' ו־'סטרוקטורליסט' בהתאמה.
לגדל את אילאיל, שזו חוויה פלאית בכל מובן, באמת גורם ללא מעט מחשבות על שפה. היא לומדת כל־כך מהר, ומבינה כל־כך הרבה. טיעון לצד הגנרטיביסטי אפשר למצוא אולי בקצב הזה, כאילו יש שם משהו טבוע*, אבל נראה לי שזה יותר מקרה פרטי של יכולת־הלימוד בגיל הזה, כשללימוד של סימון יש כר פורה במיוחד.
טיעון, משמעותי הרבה יותר לדעתי, לטובת הסטרוקטורליזם אפשר למצוא באופן שבו אילאיל מארגנת את העולם כשהיא מדברת (הצד של ההבנה שלה, באופן טבעי, הרבה פחות נגיש לי: היא מבינה המון, אבל לא תמיד ברור לי כמה מזה זה סיטואציוני וכמה מזה מגיע מהלשון ובאיזה אופן): היא עושה את זה על־ידי אופוזיציה בין סימנים לשוניים, והמערכת שלה שונה, כמובן, מזו שמשמשת בעברית של הגדולים.
(more…)
קסם אמיתי, היום כשאילאיל הסתכלה בספר וראתה תמונה של מכונת־אניגמה, והדבר הראשון שהיא אמרה, אחרי שהיא הסתכלה לרגע, היה 'הלו!' (בהיגוי שלה: 'איה!'), תוך כדי שהיא שמה את היד על האוזן ומחייכת.
נודע לנו באופן ודאי שתות מתה, ככל הנראה עוד ביום שבו היא נעלמה.
תודה מעומק־הלב לכל מי שטרח וחיפש אותה ולכל מי שהיה אכפת לו. גילינו הרבה אנשים טובים במהלך החיפוש אחריה.
אני לא יכול ולא רוצה, לא כאן ולא עכשיו, לכתוב משהו שישמע כמו הספד. לכן הלאקוניות.
היא חסרה לי כל־כך. אני מתגעגע אליה כל־כך ואוהב אותה כל־כך, ועדיין לא באמת מבין.
או, 'למה להחזיק למשתמש את היד זה רעיון רע'. או, 'כשמנסים להיות חכמים מדי יוצאים טפשים מדי'. או 'KISS'.
אני עובד עכשיו על השוואה של השדה הסמנטי של 'שמיעה' בתרגום התנ"ך הוולשי מ־1588, על בסיס שיטה פורמאלית. אבל לא על זה אני הולך לדבר.
(more…)
אחרי שצ'אן-צ'אן אבד לנו, ותומאס אבד ונמצא, תות נעלמה ביום ראשון (22 בנובמבר). אני כל־כך כל־כך מתגעגע אליה. כבר כמה ימים היא לא מנשלת אותנו מהכרית בלילה, לא מציקה לי כשאני מנסה להתרכז במשהו, לא מייללת כל פעם שמישהו בבית מתעטש (לא ברור לי אם זה כדי להגיד 'לבריאות' או כדי לרטון…), לא מתחככת חיכוך שאומר 'תודה' כשאני מוסיף אוכל לקערה שלהם ולא מקבלת פרח ברוקולי כשאנחנו מכינים ברוקולי. היא חסרה בכל רגע, בכל דבר כמעט. אחרי שני סיוטים, שאחד נגמר בטוב והאחר לא, כבר חסר הכח הנפשי ללכת ברחוב עם כלי עם אוכל ולקרוא 'תות! תות!' (או 'צ'אן-צ'אן! צ'אן-צ'אן!', או 'תומאס! תומאס!') ולבכות. לקחתי את הקבצים הישנים, שיניתי (שוב) את הניסוח והלכתי לתלות מודעות ברחבי־השכונה, עם ריק בלב. מה יש לחתולים עם לשבור את הלב?
אם יש איזשהו סיכוי שזה יעזור: הנה פלייר.
ברחבת־הסינמטק בתל־אביב.
נורא נורא חשוב.
קישורים: על ההפגנה; יהונתן קלינגר; no2bio.org.
תוספת: בבקשה תשלחו פקסים ומיילים אישיים (כלומר, לא 'ח"כ נכבד' או משהו כזה) לחברי־כנסת (ואם אתם יכולים, טלפנו). לפי מה שהבנתי, זה הרבה יותר משמעותי ממה שהיה אפשר לצפות: זה באמת יכול להשפיע על ההצבעה. אין טעם, כמובן, לשכנע את המשוכנעים.
הדף הבא
|
|
|