פעם המצב של המתגים בחדר־הספריה היה כזה: כשהמתג העליון בכניסה לחדר היה למעלה, האור בחדר דלק, וכשהמתג התחתון היה למעלה האור בשירותים הצמודים היה כבוי (ולהפך בהתאמה; אתם לא צריכים שאסביר לכם איך משתמשים במתג…).
הכל היה טוב ויפה, אם כי היה קצת מוזר שהם הפוכים ושהמתג התחתון (של השירותים) היה הפוך ביחס למקובל (למעלה-דולק; למטה-כבוי), עד שיום אחד, לפני כמה חודשים, המתג העליון התהפך ונעשה כמו המתג התחתון. לא ידעתי איך להסביר את זה: השב״כ עלה עלי שאני עוכר־ישראל והשתיל מערכת מעקב במתג? השדה המגנטי של כדור־הארץ בדיוק התהפך (זה אמור בכלל להשפיע?)? משהו נשבר במתג עצמו (לא טרחתי לפתוח ולבדוק)? הזכרון שלי ושל עדי היטל בנו בדיוק באותו הזמן ובדיוק באותו העניין באופן בלתי תלוי? מישהו החליט לעשות מתיחה מוזרה?
(more…)
לאתרים יש תקופות מתות. אחת הדרכים שהכי לא עובדות כדי להחיות אותם זה להבטיח 'הנה אני הולך להחיות את האתר'; זה jinx.
לפני הרבה זמן פתחתי אתר בשם הצומת האופטי (ארכיון של האתר הישן). אני מאוד אוהב חלק מהתמונות שצילמתי שם, וחבל לי שהוא לא עודכן הרבה זמן.
אז מה שאני עושה עכשיו זה לא להבטיח שאני הולך להחיות את האתר. אני לא, מה פתאום, טפו טפו טפו.
צפו לתמונה מקסימה במיוחד בשבוע הבא ובשבוע שאחר כך. אני משתמש במנגנון ההשהייה של וורדפרס (פרסום של פוסט באופן אוטומטי כשמגיע תאריך מסויים), ואפרסם תמונה כל שבוע-שבועיים (הכי קל לעקוב ב־RSS).
(more…)
יש למרסל מוס ספר שנקרא מסה על המתנה. בקליפת־האגוז, מה שהוא אומר זה שכשנותנים מתנה הצד השני מחוייב להשיב טובה תחת טובה, ואז הצד הראשון צריך להשיב גם, וחוזר חלילה, וזה שזה מהווה מוסד חברתי בסיסי.
אז הנה דוגמה לצורך שהיה לי להחזיר טובה תחת טובה כשאינטראציה שברגיל היא של מסחר כספי ושל בעל־מקצוע-לקוח (הכל נגמר ברגע שיוצאים מהחנות/סדנא) הפכה לכזו של מתנה, ברגע שלא היה מעורב כסף.
(more…)
בעוד קצת פחות משבוע יהיה מצעד(י)־הגאווה בתל־אביב.
בשנים האחרונות נראה שדה פקטו אין מצעד בתל־אביב. כלומר, יש מצעד, והוא גדול וססגוני, אבל הוא מנוהל על־ידי העירייה, שדואגת לרוקן אותו מתוכן ולבטל את המשמעות האמיתית שלו (מאבק להטב"קי רדיקלי על־ידי הנכחה של הקוויריות ברחוב — מחוץ לארון ובלי 'בושה' (ולכן השם) — בצורה שאי־אפשר להתעלם ממנה, מה שמביא לערעור הסדר ההטרונורמטיבי מיסודו מחד, ומתן חלון ונקודה של צומת להזדהות, שותפות וסולידריות עבור אנשים מחוץ לארון ובתוכו מאידך) ובמקומו לעשות מסיבת־רחוב, קרנבל צבעוני וריק מתוכן מחאתי, שהעובדה שהוא עובר באופן חלק מצביעה לא על הנאורות של תל־אביב (היא בהחלט לא עיר נאורה, גם אם היא פחות גרועה מהרבה אחרות) אלא על כך שהוא ריק ומהווה 'עלה תאנה ורוד' לחברה הטרונורמטיבית שמידמה להיות 'מקבלת' (whatever that means). המתכונת הנוכחית של המצעד עושה עבודה מצויינת בלשמר את המבנה החברתי הקיים, למסגר אנשים ומאבקים לתוך תבניות נוחות ולתפוס את הסלוט של אחת המחאות החשובות בעיר.
אז אנשים טובים עושים מצעד קהילתי, שאני מקווה שיחליף את זה של העירייה. דווקא בתל־אביב, שיש לה חזות של עיר להטב"קופרנדלית, חשוב שיהיה מצעד בועט ולא מרוכך באופן כזה שיתאים לחך הנורמטיבי. המצעד יהיה באותו זמן כמו זה של העירייה, כשהרציונל לזה ברור.
וקצת לפני, יהיה מצעד מאחד מאבקים.
(more…)
אח… נו אגש לכתוב את קורותי בשעות האחרונות.
דברים עצובים, דברים חשובים ודברים מצחיקים.
נתחיל. אז קמתי בבוקר כשתומאס ילל בחלון שהוא רוצה להכנס הביתה, מה שהעיר את לולי. טוב; לא נראה לי שזה יהיה לכם יותר מדי מעניין. נדלג קצת.
…
רכבתי לי להפגנה נגד המצור, ששולל זכויות־אדם ממליון וחצי בני־אדם כבר כמה שנים, והתקיפה הצבאית נוטפת־הדם על המשט. הכנתי לי, עם עזרה מעדי, שני שלטים; אחד לי ואחד לתת (שלט יכול לשפר פלאים את הנראות ואת ההעברה של המסר, גם אם במעט מילים, ביחס ללעמוד בלי שלט, אפילו עם צועקים סיסמאות מתחרזות; בהפגנות בשיח' ג'ראח יש לפעמים פחות מדי שלטים, אז עשיתי לי מנהג להביא יותר משלט אחד). הנה השלטים (והנה תמונה מ־Activetills המאממים):
(more…)
כשצריך לעשות דברים אז מוצאים את הזמן לעשות כל דבר אחר. פוסטים יום אחרי יום, לדוגמה.
יש לי ספריה עם דברים שמתישהו צריכים להכנס לפוסטים. אחד מהם הוא זה:
אין לי יותר מדי דברים חכמים להגיד, מעבר למה שטריוויאלי. זה מזכיר את זה מהבלוג השכן.
הדף הבא
