בּוֹר סוּד שאינו מאבד טיפה
27 בנובמבר, 2018

אמ;לק: בפוסט הזה אחלוק מהנסיון שלי בלימוד בעזרת תוכנה בשם אנקי (Anki), בשיטה שנקראת „חזרות במרווחים” (spaced repetition).

הנקודות העיקריות:

למה טרחת לכתוב את כל זה?
אני בלשן, ויצא לי ללמוד כמה וכמה שפות ברמות שונות. לצערי לא הרבה מהקולגות שלי, ואנשים שלומדים שפות זרות באופן כללי, מכירים את הכלי הזה, שעבורי ועבור רבים אחרים הוא מאוד אפקטיבי. אז מטרה אחת היא להפיץ את הבשורה, ומטרה שניה היא לחלוק מסקנות ושיטות שלמדתי על בשרי.

למה בעברית? לא היית מגיע ליותר אנשים אם היית כותב באנגלית או בטמילית?
אולי, אבל עברית זאת השפה שאני מרגיש הכי בנוח להתנסח בה, וחוץ מזה יש כבר לא מעט חומר באנגלית (ר׳ סוף הפוסט), כך שכתיבה בעברית לא תהיה עוד טיפה בים.

רקע

מה זה אומר, „חזרות במרווחים”? המוח שלנו בנוי באופן כזה שככלל אם אנחנו לא משתמשים בפריט מידע מסויים שלמדנו באופן תדיר, הוא אובד בהדרגה. קוראים לזה שכחה, וזה דבר מצויין, כי לא את הכל אנחנו רוצים לזכור; שנאמר, „זכרונו ככברה”. אבל לפעמים אנחנו רוצים ללמוד משהו ולהמשיך לזכור אותו (בין אם זה קוד כניסה לבניין, מילה בשומרית, משמעות של תמרור, אחוז יודעי קרוא וכתוב במדגסקר, שעות הפתיחה של הספריה, איפה נמצאת העיר Mocuba או מה נקבל אם נוסיף אבקת שורש אַסְפוֹדֶל למרקחת של לענה). דרך אחת לעשות את זה היא להשתמש בידע הזה, אבל יש פעמים שאנחנו רוצים ללמוד משהו ולזכור אותו גם בלי להשתמש בו בהכרח באופן תכוף. כאן המושג של חזרות במרווחים נכנס: אם כל כמה זמן נהיה צריכים להזכר באופן פעיל בפריט המידע, ההזכרות הזאת היא שתחזק את הזכרון. כל כמה זמן? זאת נשמעת טרחה לא קטנה אם אנחנו רוצים לזכור הרבה דברים. למרבה השמחה, ככל שעובר הזמן נצטרך חזרות פחות ופחות תכופות אם אנחנו מתזמנים את החזרות בדיוק לפני שהיינו מתחילים לשכוח לולא החזרה. ככה לא נצטרך לבזבז סתם זמן על תרגול של דברים שאנחנו כבר יודעים מספיק טוב, אלא להתמקד בעיקר.

גרף של שכחה והזכרות

התמונה לקוחה מהסרטון הזה. גם אם היא לא מדוייקת ומדעית אלא התרשמותית, היא נותנת מושג לגבי שכחה, שינון על פני זמן (בניגוד לשינון דחוס) וזכרון. אנחנו עצלנים, ולכן אנחנו נרצה לצמצם עד כמה שניתן את מספר החצים שבתמונה, כלומר את מספר הפעמים שאנחנו צריכים להזכר באופן פעיל בפריט המידע שאנחנו רוצים לזכור. העצלות, כידוע, היא אם ההמצאה, ולכן אנשים טובים בנו תוכנות שעושות בדיוק את זה, בשיטה של כרטיסי לימוד: אם אנחנו לומדים שומרית, התוכנה מראה לנו 𒀭1 ואנחנו צריכים להזכר שהסימן הזה נקרא diĝir ושהמשמעות שלו היא „אֵל”2. אחרי שענינו לעצמנו, אנחנו משווים עם התשובה ומיידעים את התוכנה עד כמה קשה היה לנו להזכר („קל”, „טוב”, „קשה”, או שטעינו או לא ידענו) ולפי אלגוריתם היא קובעת מתי תהיה הפעם הבאה שבה יוצג לנו הכרטיס (אם ידענו טוב, היא תרחיק עוד את הפעם הבאה; אם לא, היא תקצר). תהיו כנים; אם לא תהיו כנים זה בסופו של דבר יתנקם בכם כי הכרטיסים לא יוצגו שוב בזמן המתאים אלא מוקדם או מאוחר מדי. את התשובה אנחנו עונים לעצמנו ולא מזינים אותה לתוכנה (נגיד, בהקלדה) כי זה זריז יותר ומסורבל פחות (יש אפשרות לענות בהקלדה, אבל אני לא מצאתי לזה שימוש ראוי עבורי; כשאני בודק איות אני עושה את זה בראש). התשובות תמיד פתוחות ולא בשיטה של מבחן אמריקאי כי אנחנו רוצים recall (הזכרות) ולא סתם recognition (זיהוי); מידע נוסף.

אנקי (Anki) היא תוכנה חופשית נפוצה שמיועדת למטרה הזאת.

אם אתם רוצים לדעת עוד על זכרון, כדאי לכם לעצור עכשיו ולהקדיש עשרים דקות לשמוע את דורון פישלר (שמעתם ונהנתם? עכשיו פנו לעצמכם כמה שעות לשמוע את שאר הפרקים…)

בפוסט אתמקד בלימוד שפה באמצעות אנקי, אבל חלק ממה שכתוב כאן תקף גם לתחומים אחרים3 שבהם יש צורך לזכור כמות גדולה של פרטים, ולתוכנות אחרות.

אם אתם רוצים ללמוד עוד על ההיבטים התיאורטיים ועל הראיות ליעילות השיטה, עלי עבדאל יצר את שני הסרטונים האלה (א׳, ב׳), שבוחנים שיטות לימוד לפי הידע המדעי הקיים בנושא.

המקום של אנקי בתהליך הלימוד: כלי משלים

מאיפה להתחיל? יש כל מני נקודות חשובות לדבר עליהן, אבל לפני הכל חשוב להבין שאנקי (או כל תוכנה אחרת שפועלת לפי אותו העקרון) היא רק כלי משלים ללימוד שפה (או כל דבר אחר). אי אפשר ללמוד שפה מכרטיסי לימוד בלבד, אבל שימוש נכון בכרטיסים יכול לעזור מאוד ללמוד מהר יותר כמות גדולה של פרטים לשוניים (אוצר מילים, נטיה וכד׳) ובפרט ללמוד אותם באופן בר קיימא (נגיד, בניגוד לטחינת חומר לפני מבחן שאחריו שוכחים כמעט את הכל). אז את מה הכלי הזה אמור להשלים? יש הרבה דרכים ללמוד שפה, והדרך שלכם תלויה ברצונות ובאופי שלכם, במטרה שלכם ובשפה (מבחינת האתגרים השונים ששפות שונות מציבות, הזמינות של חומרי לימוד, ושאלת הכיווניות בתקשורת: בשפות מתות אנחנו יכולים לשאוף רק ליכולת לשונית סבילה). דרך נעימה ואפקטיבית — לדעתי ועבורי — היא חילופי שפה, אבל אפשר גם ללמוד מספרים ו/או קורסים. בכל מקרה, שפה זה דבר מורכב ואם אתם רוצים באמת לדעת אין מנוס מלהזין את המוח שלכם בהמון קלט: שיחות, ספרים, סרטים, מאמרים, שירים, סדרות, תסכיתים וכד׳.

בניסוח אחר: אנקי זה כמו אופניים לזכרון. כמו שאתם לא משתמשים באופניים בכל מקום כל הזמן ולכל מטרה, ככה גם בנמשל.

אופניים לזכרון

למרות שזה נראה מובן מאליו, חשוב לא להתפתות ולא לשנן דברים אם לא מבינים אותם מספיק טוב. משהו לא ברור? עשו פאוזה, תבררו מה שצריך בירור ורק אז תכלילו אותו בחפיסת הכרטיסים לשינון. קשה יותר לעשות unlearning ואז ללמוד מחדש נכון מאשר לחכות, להתאמץ וללמוד את הדברים מראש באופן מדוייק.

טפטוף איטי: חזרה יומיומית

Gutta cavat lapidem — non vi, sed sæpe cadendo

השיטה של חזרות במרווחים מתבססת על לימוד יומיומי. אם תלמדו הרבה כרטיסים, תשכחו מהעניין שבוע־שבועיים ואז תחזרו לשנן וללמוד תגלו שכמעט הכל אבד; אבל אם תלמדו קצת כל יום, הידע ישמר. כדי שבאמת נוכל ללמוד כל יום4 אנחנו צריכים שהלימוד והשינון בעזרת התוכנה לא יקח יותר מדי זמן, כי אז המעמסה תהיה גדולה מדי ונמנע מללמוד.

כאן נכנס משהו שקצת הפתיע אותי, אבל נעשה הגיוני אחרי שחשבתי עליו: כמות הזמן שתצטרכו להקדיש לא כל כך תלויה בכמה כרטיסים למדנו ואנחנו צריכים „לתחזק” (כלומר, לחזור עליהם מדי פעם) אלא בעיקר בכמה כרטיסים חדשים למדנו בזמן האחרון. נכון אמרנו שככל שאנחנו מכירים כרטיס יותר טוב אז אנחנו לחזור עליו כל פרק זמן הולך וגדל? בלי להכנס לפרטים של האלגוריתם שאנקי משתמשת בו, באופן כללי הגידול בזמן הוא מעריכי5, מה שאומר שההשקעה שלנו פר כרטיס היא לוגריתמית. זה נפלא, כי זה אומר שההשקעה בכרטיסים ישנים, שאנחנו מכירים כבר טוב, היא זניחה, בעוד שההשקעה בכרטיסים חדשים, שאנחנו עדיין לא מכירים טוב, היא רבה יותר. וזה אומר שאנחנו יכולים לווסת את כמות הזמן שאנחנו רוצים להשקיע לפי כמות הידע החדש שאנחנו רוצים ללמוד בכל יום, באופן שכמעט לא תלוי בידע שכבר צברנו: תקופה לחוצה? צמצמו את כמות הכרטיסים החדשים לפניה ובמהלכה, אבל עדיין הקפידו על שינון יומיומי על אש נמוכה. יש לכם יותר פנאי? אפשר להגדיל את מספר הכרטיסים החדשים שיופיעו לכם, מה שיגרום לסשנים ארוכים יותר של שינון בזמן הקרוב. כמובן שלא כל פרטי המידע זהים מבחינת המאמץ שבלזכור אותם או בזמן שלוקח לעבור עליהם: לימוד של מילים בודדות יכול להיות זריז יותר מלימוד של משפטים, ושפה מסויימת יכולה להדבק לזכרון שלכם בקלות רבה יותר מאחרת. אתם יכולים לבחור גם כמה כרטיסים חדשים יוצגו כל יום עבור כל חפיסה (=שפה), כך שאם אתם רוצים להשקיע יותר משאבים בשפה מסויימת שאתם לומדים ופחות באחרת, זה אפשרי. לכן, כדאי למצוא את ההתאמה האישית לפי מה שאתם רוצים להשיג ומה שאתם לומדים כך שהלימוד יהיה גם מהנה ונעים (ולא טורח מעצבן) וגם אפקטיבי (כאמור, השיטה בנויה על זה שלא יצטברו לכם כרטיסים ללימוד מיום ליום). אצלי יש חפיסות שפחות חשוב לי להתקדם בהן מהר, והן מקבלות זרזיף של שני כרטיסים חדשים ביום, ויש חפיסות שחשוב לי להתקדם בהן מהר יותר.

עצה שנקנתה בתסכול: אף פעם אל תלמדו המון המון כרטיסים קשים במכה. עם כרטיסים קלים זה פחות נורא, כי מהר מאוד הם יועברו למרווחים ארוכים בין חזרה לחזרה, אבל כרטיסים שקשים לכם ירדפו אתכם.

אני משקיע כעשרים דקות ביום6 (בדרך כלל אחרי שאני לוקח את הזאטוטים לבית־הספר ובדרך לקחת אותם חזרה הביתה), ומקפיד לגמור הכל מהצלחת (כלומר, לא להשאיר כרטיסים למחר), ככה:

צילומסך של אנקי אחרי סשן לימוד

כשאני משווה את התועלת של הלימוד היומיומי הקצר הזה לאיך שהייתי לומד שפות לפני כן (קורא טקסטים ומסמן גלוסות למילים שאני לא מכיר, בלי לחזור על המילים האלה או על הטקסטים באופן מסודר), זה מה שמניע אותי להמשיך בשיטה של אנקי: זה עובד, אפקטיבי וחסכוני מאוד בזמן בטווח הארוך.

לימוד נייד

וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

אחת התכונות של אנקי שמאפשרות לימוד נוח היא דווקא לא תכונה שקשורה לאלגוריתם או לשיטה, אלא תכונה טכנית: היכולת לסנכרן מידע והתקדמות בין מכשירים שונים דרך שרת חיצוני. נניח שאתם צריכים ללכת לאנשהו, או שאתם משתמשים בתחבורה ציבורית, או שאתם מחכים בתור. בזמן שאתם הולכים, מחכים או יושבים באוטובוס או ברכבת אתם יכולים להגות, לחשוב מחשבות חדשות, לעשות מדיטציה, להרהר בקיום ובסוגיות חשובות, לקרוא ולהשכיל, לקשור שיחה נעימ, או… למלא את הדקות המתות בלימוד כרטיסים במונגולית בטלפון החכם! אפשר לסנכרן בקלות את החפיסות וההתקדמות שלכם בין מחשבים ומכשירים ניידים, כך שאם שיניתם משהו באחד כל שינוי או התקדמות יופיעו באחרים. בין סנכרונים לא חייבים קישוריות לאינטרנט. בשבילי הכי נוח להוסיף כרטיסים במחשב (כי יש מקלדת ומסך גדול יותר) ולעשות את השינון והלימוד בטלפון (כי אפשר להשתמש בו בקלות בדרך למקומות). עריכות קטנות ותיקונים זאת לא בעיה לעשות מהטלפון, אבל דברים גדולים יותר נוח לעשות במחשב. למעשה, גם אם אתם משתמשים במכשיר אחד כדאי לסנכרן עם השרת כדי שיהיה לכם גיבוי מרוחק אוטומטי.

קריאה בקול

אנחנו רגילים לקרוא בשקט ולחשוב בשקט, אבל קריאה שקטה לא תמיד היתה רווחת. בכל מה שקשור לזכרון ולימוד שפה הביטוי של מילים ומשפטים בקול ממש — ולא רק במחשבה או בסובווקליזציה — עוזר לי לזכור, ואני משער שאני לא היחיד. לכן, כשאתם עונים על כרטיסים אני ממליץ לענות בקול7. בפרט, זה מועיל במיוחד בכל מה שקשור למבטא וללימוד של תבניות אינטונציה: תעשו shadowing ותחזרו על ההקלטה אם בכרטיסים שלכם יש הקלטה של המלל על ידי דובר/ת ילידי/ת (עוד על זה בהמשך). לתשובה בקול יש גם יתרון מבחינת ההתחייבות שלכם לתשובה מסויימת; ברגע שהוצאתם משהו מהפה, הוא לא חוזר.

משוב

כדי שאנקי תדע מתי לתזמן כל כרטיס, אנחנו כל הזמן נותנים לה משוב שאומר כמה קשה היה לנו להזכר. ההבטה פנימה והדיווח החוצה באופן הזה זה לא משהו שאנחנו רגילים לעשות, כך שזה דורש טיפה אימון לדעת לתת משוב מהיר, כנה ומדוייק.

יש ארבע תשובות שאפשר לענות (ולדעתי זאת בדיוק הרזולוציה המתאימה; ב־Mnemosyne יש יותר מדי אפשרויות וב־SuperMemo פחות מדי): „קל”, „טוב”, „קשה”, „שוב”. כל התשובות חוץ מ„טוב” אומרות שאנקי לא דייקה בתזמון של הכרטיס (או שהוא הוצג מוקדם מדי והיה לנו קל מדי, או שהוא הוצג מאוחר מדי והיה לנו קשה מדי) וצריך לעדכן את דרגת הקושי שלו.


השיעור הכי חשוב שלמדתי מכתיבת הפוסט הזה היא לא להוסיף גיפים באמצע הלילה ולהעלות. הדברים שלא שמים לב אליהם יכולים להיות… מביכים

גם אם אנחנו לא צריכים לחשוב על איך הדברים פועלים מתחת למכסה המנוע, אני חושב שזה יכול להיות מועיל לפחות להיות מודעים באופן כללי לאיך אנקי מחשבת איזה כרטיס להציג מתי.

לכל כרטיס יש „רמת קלות”, שהיא בגדול המעריך שבו אנקי תכפיל את המרחק של הפעם הבאה שיופיע הכרטיס אם נתנו את המשוב „טוב”. כרטיסים מתחילים עם מעריך 2.5, אבל כמו שנראה מיד הוא יכול להשתנות לפי המשוב. מה זה אומר? שאם הפעם הקודמת שהכרטיס הוצג לנו היתה לפני 10 ימים ועכשיו ענינו „טוב”, הפעם הבאה שהכרטיס יוצג לנו תהיה בעוד 25 יום (כלומר, 10×2.5).

כל התשובות חוץ מ„שוב” אומרות שהצלחנו להזכר ומדייקות כמה קל היה לנו להזכר. כזכור, הפעולה הזאת של ההזכרות הפעילה מעמיקה את הזכרון של הכרטיס במוח שלנו.

צריך להיות כנים כדי שאנקי תהיה כלי שימושי. חריג אחד שאני משתמש בו הוא שאם יש לי טעות דקדוק קטנטנה (נגיד, טעיתי במין דקדוקי במילה אחת בתוך משפט ארוך) אמנם במובן הנוקשה והצר טעיתי, אבל אני בוחר ב„קשה” ולא ב„שוב”. יכול להיות שזה לא חכם לעשות כמוני.

אם לא למדתם הרבה זמן והצטברו לכם כרטיסים, הטיפול בזמנים טיפה שונה; תוכלו לקרוא על זה כאן.

חפיסות של כרטיסי לימוד

ההמלצה שכתובה במדריך המשתמש של אנקי היא ליצור את הכרטיסים שלכם בעצמכם (בניגוד לשימוש בחפיסות מוכנות). יש טעם בהמלצה הזאת — כי כרטיסים שאתם מכינים מן הסתם יהיו לכם ברורים יותר ויש יותר סיכוי שתִּלמדו לימוד משמעותי של דברים שחשובים לכם8 ולא תשננו כמו תוכי בלי להבין (אנחנו רוצים להיות בּוֹר סוּד ולא בּוּר סוּד…) או שתשננו פרטי מידע שלא כל כך רלוונטיים לכם — אבל לא צריך לקבל אותה באופן קיצוני ולהמנע מכרטיסים מוכנים. בסופו של דבר המטרה היא לא תהליך הלימוד והשינון אלא הידע, וכרטיסים מוכנים יכולים לחסוך זמן יקר.

שילוב של כרטיסים שונים בלימוד באופן משורג

אם יש לכם כרטיסים ממקורות שונים ואתם רוצים שכרטיסים חדשים ילקחו לפעמים מקבוצה אחת ולפעמים מאחרת יש דרך קלה לעשות את זה:

אם יש הבדלי גודל משמעותיים בין תת־הקבוצות השונות, נוכל לרווח את המופעים של הכרטיסים מהקבוצות הקטנות בעזרת המספר Step בחלון הדיאלוג. לדוגמה, אם יש לנו חבילה גדולה של 2000 כרטיסים וחבילה קטנה של 500, ונרצה שהלימוד של שתיהן יסתיים ביחד, ניתן לחבילה הקטנה קפיצות של 4. אחרת מה שיקרה הוא שיופיע כרטיס מכאן וכרטיס מכאן, כך שברבע הדרך של החבילה הגדולה תגמר החבילה הקטנה (לפעמים אנחנו רוצים כזה דבר; זה נתון לבחירתכם).

לבנה אחרי לבנה

כשאנחנו לומדים, חשוב שהתהליך יהיה הדרגתי. אם אנחנו לומדים עברית, לדוגמה, אחרי המשפט „החתול הוא חיה חמודה” הגיוני שיופיע משפט כמו „החתול החמוד ישן על ההסקה” ולא „המחקר המדעי על טבעו הגלי של האור החל כבר במאות ה־17 וה־18, כאשר מדענים כגון רוברט הוק, כריסטיאן הויגנס וליאונרד אוילר הציעו תורת גלים של אור המבוססת על תצפיות נסיוניות”. כמו בית, בונים קודם את היסודות, ואז את הקומה הראשונה, וכן הלאה, ולא מתחילים מהקומה החמישית או מדלגים על קומות. העקרון הזה נקרא „i+1”: אם i מציינת את רמת הידע הנוכחי, בכרטיס החדש הבא שיופיע אנחנו רוצים לקבל מידע חדש (לקסיקלי, דקדוקי, וכד׳) אבל אנחנו גם רוצים המידע החדש הזה (הדלתא) הזה יהיה מינימלי (1).

דרך אחת לעשות את זה היא ידנית: לתכנן חפיסה כך שהיא אמורה להלמד בסדר מסויים, כמו בפרקים של ספר לימוד. נראה לי שהכי טוב להתחיל ממספר מצומצם של מילים שונות ודגמים, ולאט לאט להרחיב כך שבכל רשומה חדשה נוסף רק משתנה אחד שלא הופיע ברשומות הקודמות: לקסמה חדשה, צורת נטיה חדשה, דגם משפט חדש וכד׳. אם אנחנו בונים את החפיסה ורוצים לסדר אותה בעצמנו לפי הגיון, תכנון כזה אפשר לעשות בעצם רק בשפה שכבר יודעים; כלומר, רק במצב שבו אנחנו בונים חפיסה לרווחת אחרים ולא לשימושנו.

דרך אחרת, שמתאימה גם למקרים בהם אנחנו פחות אלטרואיסטים ופשוט רוצים ללמוד שפה ביעילות בעזרת אנקי היא הדרך האוטומטית. אם יש לנו מספיק רשומות של משפטים (בין אם כאלה שהשגנו מחפיסות אחרות, מאיסוף ידני שלנו או ממקורות אחרים, כמו שנראה בהמשך) אנחנו יכולים לסדר אותן באופן אינקרמנטלי שמצמצם את המידע החדש בכל משפט למינימום בעזרת תוסף מדהים בשם MorphMan. הוא מארגן את הרשומות בסדר אופטימלי לפי מה שאתם יודעים (כלומר, באופן תפור־אישית), ועובד כמו קסם. מה שכן, הוא קצת טריקי לשימוש: הוא לא בנוי באופן אינטואיטיבי (להפך!) ואין לו תיעוד סביר.9 מצד שני, התוצאה שווה את הטרחה.

עכשיו נעבור לדבר על הכנה של חפיסות לבד ואז נמשיך לשימוש מושכל בחפיסות מוכנות.

חפיסות בייצור עצמי

יש בגדול שני מקורות לכרטיסים שאתם יכולים להזין לאנקי: פרטי מידע שאתם אוספים במהלך הזמן ורוצים לזכור אותם, ופרטי מידע שכבר נאספו על ידי מישהו אחר ואתם רוצים להעביר אותם לאנקי.

אם בלימוד שפה עסקינן, פרטי המידע שאנחנו אוספים במהלך הזמן הם מילים ומשפטים שנתקלנו בהם ואנחנו רוצים לזכור. נתקלנו בטקסט שאנחנו קוראים במילה שאנחנו לא מכירים ורוצים ללמוד? הופ לאנקי. בשיחה אפשר לכתוב תוך כדי תזכורות בקצרה על דף ולהוסיף אחר כך, או לשבת ולהזכר אחרי השיחה בדברים שהיו חדשים לנו. אם אתם מתכתבים עם דוברים ילידיים בשפות שאתם לומדים, אפשר ללמוד הרבה דרכי ניסוח טבעיות מבני השיח שלכם. בלימוד של שפה יש לא מעט תהליך של חיקוי, ולימוד של משפטים שכתבו לכם יכולה בדיוק לאפשר לכם להטמיע את דרכי הביטוי הזורמות בשפה (בניגוד לשימוש בשפה שאתם לומדים ככסות דקה למבנה של שפת האם שלכם: כולנו מכירים עברית שנשמעת כמו אנגלית ואנגלית שנשמעת כמו עברית).

חשוב להקפיד שהמשפטים שאתם מכניסים לא יהיו ארוכים מדי, כי זה יסרבל מאוד את תהליך הלימוד והשינון ויקשה לענות על השאלה „האם זכרתם את הכרטיס?” (אם הכנסתם פסקה ארוכה וידעתם לקרוא את כולה חוץ ממילה אחת, זה נחשב שידעתם או לא?). יש מי שקוראים לזה „אטומיזציה” של ידע, וכמובן שצריך להשתמש בזה באופן חכם וזהיר כדי לא לאבד את היער מרוב עצים (זוכרים שאנקי היא רק כלי משלים? חשוב לא לאבד את התמונה הכללית).

אין מה לחשוש מלהוסיף פרטי ידע קלים יחסית. אם זה קל לנו, מהר מאוד תדירות ההופעה תפחת כך שהכרטיס לא יציק לנו מצד אחד, אבל אנקי תשמור על זה שהידע לא ישכח מצד שני.

כמו שאמרנו, בנוסף ללימוד של מה שאנחנו נתקלים בו בקריאה או בשיחה (או בצפיה, אם אתם לומדים בשיטת הטלנובלה…) אפשר גם להזין לאנקי מידע שנאסף על ידי מישהו אחר. הדוגמה הראשונה שעולה לי לראש הוא לימוד מספר לימוד או מקורס שבו בכל פרק או שיעור יש מילים ללימוד. אם אף אחד לא יצר חפיסה מוכנה לאוצר המילים שבספר או בקורס שלכם תוכלו להזין אותה בעצמכם וגם להיות נחמדים ולחלוק אותה עם העולם כדי לחסוך לאחרים את הטרחה. בנוסף לרשימות המילים, אם יש בספר או בקורס גם קטעי קריאה קצרים, תוכלו לקחת מהם משפטים (או להוסיף את כולם משפט־משפט, תוך חיתוך משפטים ארוכים מדי לחלקים).

ספרי דקדוק שיש בהם משפטים לדוגמה, ובפרט משפטים אמיתיים שמצוטטים, יכולים גם הם להיות מקור מעולה. למה מעולה? כי המשפטים נבררו כך שיהיה ניתן להבין אותם מחוץ להקשר, וזה משהו שיש לו יתרון בלימוד בעזרת תוכנה שמציגה פרטי ידע במנותק (על היתרונות והחסרונות של זה; כזכור, אנקי אינה חזות כל תהליך הלימוד). אני, לדוגמה, עובד על המרה של ספר הדקדוק של David Thorne לפורמט YAML, ממנו אמיר את הרשומות באופן אוטומטי לפורמט TSV שאנקי יודעת לקרוא. למה אני מזין את הנתונים כקובץ YAML ולא ישירות לאנקי? כי ככה יותר נוח להשתמש בבקרת גרסאות ולערוך שינויים מערכתיים באופן אוטומטי, וכי אני מעדיף לכתוב ב־Vim10 מאשר בממשקים גראפיים. כשאסיים את התהליך אשתף את החפיסה ב־AnkiWeb ואעדכן את הפוסט כאן.

חפיסה נוספת שעבדתי עליה, וכבר סיימתי, היא חפיסה שמבוססת על מונחי הבלשנות העבריים מהמונחונים של האקדמיה ללשון העברית, עם תוספות רבות משלי. את החפיסה הזאת הכנתי לפני שחשבתי על הרעיון של לכתוב ב־YAML, כך שהיא זמינה רק כקובץ של אנקי.

כשאתם בונים את החפיסה שלכם, חמש עצות לי אליכם:

  1. באנקי יש הפרדה בין רשומות (notes) ובין כרטיסים (cards). את המידע מזינים פעם אחת בשדות לפי רשומות (נגיד: בשדה english נכתוב "a cat" ובשדה hebrew נכתוב "חתול"), ומהרשומות אפשר להגיד לאנקי להכין כרטיסים באופן אוטומטי. בדוגמה שלנו סביר להכין מהרשומה לא רק כרטיס אחד שמציג „a cat” ואנחנו צריכים לענות עליו „חתול” אלא גם כרטיס שמציג „חתול” ושעליו אנחנו צריכים לענות „a cat”. הדו־כיווניות הזאת חשובה מאוד, משלוש סיבות:

    • ככה אנחנו לומדים לא רק לזהות מילים זרות ולהבין אותן באופן סביל אלא גם מחווטים את המוח שלנו לשימוש פעיל במילים (מה שיהיה לנו מאוד שימושי כשנרצה לדבר או לכתוב).
    • ככל שאנחנו מקיפים את פרטי הידע (במקרה דנן, אוצר מילים) מיותר כיוונים כך הם יוטמעו יותר טוב בזכרון שלנו.
    • נניח שאנחנו עובדים עם משפטים ולא עם מילים, ויש לנו משפט כמו Jeg kan spise glass uten å skade meg „אני יכול לאכול זכוכית מבלי להזיק לעצמי” בנורווגית. אם ניצור כרטיסים רק בצד אחד, נורווגית←עברית (בלי עברית←נורווגית), נוכל לדעת את המשמעות של המשפט (=התשובה) גם אם לא נזכור ש־skade זה „להזיק, לפצוע”, אם אנחנו זוכרים שיש משפט עם משמעות כזאת בכרטיסים שלנו. זאת בעיה, כי ככה לא נִלמד את המילה skade, בגלל שנסיק אותה מההקשר. אם יש לנו כרטיסים דו־כיווניים, כשנצטרך לתרגם „אני יכול לאכול זכוכית מבלי להזיק לעצמי” נצטרך להזכר במילה skade.

      בעיה שאין לה פתרון קל בשיטה של לימוד בעזרת כרטיסים היא שיש יותר מדרך אחת להגיד משמעות מאוד דומה: במקרה דנן היה אפשר לומר גם Jeg kan spise glas; det gjør meg ikke vondt.

    המנגנון של הכרטיסים שאפשר להפיק מהרשומות הוא מאוד straightforward, אבל אפשר להשיג איתו תוצאות מורכבות בקלות, במיוחד אם משתמשים בתנאים. לאילאיל, לדוגמה, הכנתי כרטיסים ללימוד אנגלית שמתנהגים באופן שונה אם למילה יש צורת בינוני סביל שונה מצורת העבר (לדוגמה, sung≠sang) או ששתי הצורות הומונימיות (loved=loved).

  2. יש ערך בללמוד מילים בנפרד, אבל לימוד של מילים באופן מבודד לא יתן לכם הבנה של דרכי הביטוי הטבעיות בשפה, דהיינו דרכי ההתחברות של המילים האלה ומתי ואיך משתמשים בהן. משפטים קצרים, לעומת זאת, נמצאים בדיוק באיזור זהבה: הם לא ארוכים מדי מכדי שיהיה קל לענות עליהם תשובה ברורה אם זכרנו או לא ולעבור עליהם בשינון, אבל גם לא קצרים מדי. בלימוד של משפטים קצרים מתרחשת למידה סטטיסטית לא מודעת של האופן שבו הדיבור זורם בשפה, מה שאי אפשר ללמוד מלימוד מילים בנפרד. בלעז זה נקרא sentence mining. כלל האצבע שאני מצאתי שמתאים לי מבחינת האורך של המשפטים הוא חסם עליון של חמש שניות בדיבור רגיל עד מהיר: מה שארוך יותר, מסורבל מדי בשביל הכלי הזה, ועדיף קצר ולעניין ממשפטים ארוכים מדי שתוקעים את הלימוד בשיטה.

    נראה לי, בלי לבדוק ולהשוות באופן מסודר, שהאפקטיביות של לימוד משפטים משמעותית יותר כשאתם לא מוקפים בכל מקרה בשפה שאותה אתם לומדים. אם כל היום אתם שומעים יפנית ומתקשרים ביפנית (גם אם שבורה), נראה לי פחות חשוב ללמוד דרך משפטים, כי דרכי הביטוי הטבעיות כל הזמן מסביבכם ואתם לומדים אותן באפיפות (immersion); במקרה כזה יכול להיות שהתמקדות באוצר מילים שחסר לכם יתן יחס זמן:תוצאה טוב יותר.

    כשאתם מוסיפים תרגום למשפטים, בין אם משלכם ובין אם מתרגום קיים, טוב אם הוא לא יהיה חופשי מדי, עם פרפרזות שמתנתקות לגמרי מאופן הביטוי בשפת המקור שאתם לומדים. תרגום כזה גם עלול להטעות אתכם בנוגע למשמעות של הטקסט המקורי, וגם להקשות מאוד בכרטיסים שמציגים לכם את הטקסט המתורגם ומצפים לטקסט המקורי כתשובה.

    ניקח, לדוגמה, את המשפט הראשון בסיפור Gofid בוולשית, שעוד נתקל בו בהמשך:

    Eisteddai Begw ar stôl o flaen y tân, a’i chefn, i’r neb a edrychai arno, yn dangos holl drychineb y bore.

    לטובת הקוראים הספורים שרצה הגורל ועדיין לא יודעים וולשית, זה מה שכתוב שם בגדול (בלי להכנס לעניינים דקדוקיים), בגלוסות:

    Eisteddai = ישב/ה, Begw = בגו (שם), ar = על, stôl = שרפרף, o flaen = לפני, y = ה־, tân = אש, a = ו־, ‎’i = שלה, chefn = גב, i = ל־, ‎’r neb = כל (מי), a = ש־, edrychai = הסתכל/ה, arno = עליו, yn = ב־, dangos = להראות, holl = כל, drychineb = אסון, y = ה־, bore = בוקר.

    עכשיו, בואו נסתכל על שני תרגומים שלו לאנגלית, אחד פרי עטו של Wyn Griffith, משנת 1968:

    Begw sat on a stool in front of the fire, with the morning’s tragedy written on every bone of of her body.

    ואחד פרי עטו של של Joseph P. Clancy (1991):

    Begw was sitting on a stool in front of the fire, with her back, to anyone who might look at it, showing all the disaster of the morning.

    בלי להכנס לשיפוט של הערך הספרותי של כל אחד מהם כטקסט באנגלית, ברור לגמרי איזה מהם עדיף לצרכינו כאן.

    אמנם משפטים עוזרים בשיבוץ של המילים בהקשר, אבל חשוב להזהר שהמילים לא יתקבעו לנו בזכרון רק באותו ההקשר. עוד על זה בנקודה הבאה:

  3. בבניה של חפיסה של משפטים, תקפידו להשתמש באותן המילים בהקשרים שונים ולשבץ מילים שונות במבנים הנלמדים. אם מילה מסויימת מופיעה רק בתוך משפט אחד בחפיסה, זה יכול להוות גורם שיעכב את חופשיות השימוש בה. לעומת זאת, אם היא מופיעה בכמה משפטים היא לא תהיה כבולה, וככה הלימוד לא יהיה מוגבל לציטוט של משפטים משיחון כמו תוכי אלא תוכלו להכליל ולמצוא תבניות חוזרות, גם באופן מודע וגם באופן לא מודע (האופן הלא מודע הוא זה שמקנה לנו שליטה חופשית בשפה). בפרט, שווה לסקור דגמי ערכיות שונים והומונימיה; זה נכון בפרט למילים כמו get באנגלית (נכון לזמן כתיבת שורות אלה מופיעים בערך בוויקימילון 31 פירושים!), שנסיון ללמוד אותן מכרטיס של מילה בודדת נדון מראש לכשלון, אבל גם למילים נוספות שיש בהן גיווני משמעות בהקשרים שונים ובמבנים שונים. זאת סיבה נוספת לעבוד בעיקר עם משפטים ופחות עם מילים בודדות.

    בנוסף, אם לשפה שלכם יש מורפולוגיה לא מאוד שקופה, ולא תמיד אפשר לנבא בקלות את הצורות השונות של אותה הלקסמה (כמו, נגיד, צורות הריבוי בערבית), טוב יהיה לכלול ברשומות שונות צורות שונות. כך, לדוגמה, לא נכלול רק רשומה אחת, שבה מופיעה צורת האינפיניטיב clywed „לשמוע” בוולשית, אלא גם רשומות נוספות שבהן מופיעות צורות אחרות (לדוגמה, glybu היא למרבה ההפתעה צורה של clywed: גוף שלישי עבר עם לניציה…).

  4. רגע, אבל למה הזכרת בנקודה מס׳ 2 שניות, לא מדובר רק על טקסט כתוב? אז זהו, שאם יש לכם גישה לקבצי קול (אם ממאגרים קיימים כמו Tatoeba או Forvo, אם בחיתוך של קובץ קול ארוך, או אם דובר/ת ילידי/ת נחמד/ה מקליט/ה עבורכם מילים ומשפטים), אפשר לשדרג את הכרטיסים מאוד מאוד עם קול. כשיש קובץ קול, הכרטיסים יכולים להיות בנויים משלושה צדדים:

    • צד אחד הוא הבנת הנקרא: כתוב לכם „a cat” ואתם צריכים לענות „חתול” ולדעת איך הוגים.
    • צד שני הוא לפי המשמעות: כתוב לכם „חתול” ואתם צריכים לענות „a cat” ולדעת איך הוגים.
    • צד שלישי הוא הבנת הנשמע: את שומעים את קובץ הקול וצריכים לענות שנאמר בו „a cat” והמשמעות היא „חתול”.

    המידע על המיומנות שלכם בכל צד של כל רשומה (הווה אומר, כל כרטיס) נשמר בנפרד, באופן בלתי תלוי. למה זה מעולה? נניח שאנחנו לומדים שפה עם מערכת תנועות שאנחנו לא רגילים אליה, וקשה לנו לשמוע את ההבדל בין בין [ɬɨn] „תמונה” ו־[ɬin] „קו” בוולשית צפונית אבל קל לנו מאוד להבחין ולזכור את ההבדל בצורה הכתובה (llyn ו־llin בהאתמה); אנקי תדע לפי המשוב להציג לנו את כרטיסי הבנת הנשמע באופן תכוף יותר מאשר את כרטיסי הבנת הנקרא.

    שיטת שלושת הצדדים מאוד עוזרת ללימוד שפה מדוברת, אבל גם יכולה להועיל בשפות קורפוס כתובות שיש שחזור של אופן ההגייה שלהן (בהמשך אדבר על זה בהקשר של אנגלית עתיקה): פחות כדי שתוכלו לדבר עם הדוברים שכבר אין ויותר כדי לעזור בזכרון (ככה תפרשׂו את הרשת העצבית גם סביב מידע קולי ולא רק סביב מידע חזותי).

    סרטון הדרכה על יצירה של כרטיסים עם צדדים שונים.

יצירת חפיסה שמבוססת על טקסט קיים

אם יש לכם טקסט שאתם כבר מכירים ומבינים (גם אם לא בשטף אלא תוך השענות על מילון או ספר דקדוק) ואתם רוצים להגיע למצב שבו אתם מסוגלים לקרוא את כולו בלי משענת בכלל, תוכלו להשתמש בדרך הזאת:

באופן דיפולטיבי אנקי מציגה את הכרטיסים לפי סדר, כך שתוכלו לאט לאט להרחיב את הידע שלכם משפט אחרי משפט עד שתדעו להבין את כל הטקסט ללא מילון. הצד השני של הכרטיסים, שמציג את התרגום בשפה שאתם שולטים בה ומצריך תרגום חזרה לשפת המקור, משלב כאן בעצם לימוד בעל־פה עם לימוד של השפה (המטרה היא לא לירות את המשפט המקורי בלי להבין אותו; אם זה המצב מבחינתכם, יכול להיות שבחרתם טקסט קשה מדי לרמת הידע הנוכחית שלכם). אחרי שאתם מכירים את כל הכרטיסים, אם תנסו ללמוד בעל־פה את הטקסט כדי לדקלם אותו כסדרו תגלו שזה יהיה לכם ממש קל. צריך להשתמש בשיטה הזאת בחוכמה: לא לנסות מיד ללמוד את כל שר הטבעות בעל־פה, אבל כן להתחיל בטקסטים קצרים ולראות אם השיטה מתאימה לכם. גם כדאי לבחור טקסטים שנחמד, מעניין וחשוב לכם לעבוד איתם ככה.

צילומסך של Praat עם טקסט בוולשית

הדברים מתחילים להעשות עוד יותר מעניינים אם יש לכם גם הקלטה של הטקסט בשפה שאתם לומדים. אם יש הקלטה, אפשר לחתוך אותה לקטעים קצרים וליצור כרטיסים תלת־צדדיים כמו שתיארתי קודם: צד הבנת הנקרא (יכולת לשונית סבילה־אורתוגרפית), צד משמעות (יכולת לשונית פעילה) וצד הבנת הנשמע (סבילה־אודיטורית). הדרך הכי נוחה שאני מכיר כדי לחתוך קובץ קול ככה היא בעזרת התוכנה Praat; במקור היא מיועדת לניתוח פונטי בעזרת מחשב, אבל היא בדיוק מתאימה לצרכינו. לא כאן המקום ללמד איך להשתמש ב־Praat; יש תפריט עזרה בתוכנה עצמה, מדריכים כתובים ומדריכים מצולמים. זאת השיטה שאני משתמש בה (זה מאוד טכני; אפשר לדלג אם זה לא רלוונטי עבורכם):

זהו. לא פירטתי על כל שלב כי זה היה יוצא ארוך מדי. אם אתם רוצים להכין חפיסה בדרך הזאת וצריכים עזרה, אל תהססו לבקש ואשמח לעזור.

רוצים לראות איך זה יוצא? אם אתם לומדים אנגלית עתיקה או וולשית, התמזל מזלכם, כי יצרתי חפיסות עבור טקסטים בשפות האלה:

באותה השיטה אפשר להשתמש, כמובן, גם עם מוזיקה קולית.

יצירת חבילה שמבוססת על קטע וידאו

כל זה המון עבודה: לחתוך את הטקסט ב־Praat, להתאים את הטקסט המקורי ואת התרגום למקומות הנכונים, לעבד את הפלט כך שיוכל לשמש את אנקי ולייבא. יש תחום שבו גם אנשים אחרים עשו את החיתוך וההתאמה בשבילכם וגם יש כלים בשביל אוטומטיזציה קלה של שאר העבודה: כתוביות לסרטים. יש תוכנות שלוקחות קובץ וידאו בשפה שאתם לומדים, קובץ כתוביות באותה השפה וקובץ כתוביות (אופציונלי) בשפה שאתם מכירים ומייצרת מהם חפיסות לאנקי: כל התחלפות של כתוביות היא רשומה, ובכל רשומה יש את השדות הבאים: קטע הקול של החלק הרלוונטי, הטקסט שלו בשפת המקור, התרגום שלו, הטקסט של הקטע שלפניו ושל הקטע לאחריו (בשביל הקשר, בשתי השפות) ותמונה מהסרט (קטעי וידאו ממש יוצאים כבדים מדי). יש שפות שיש בהן אחלה סרטים וסדרות, וזה יכול להיות מקור נהדר בכלל למשפטים לאנקי. מה שכן, בגלל שהמטרה של כתוביות היא ללוות את הסרט ולא בהכרח להיות עזר ללימוד שפות, לא כל הכרטיסים שיופקו יהיו שימושיים:

בגלל שקל מאוד לייצר המון רשומות אם יש לכם קטעי וידאו עם כתוביות, הפתרון שנראה לי המתאים ביותר הוא לא לטרוח ולהתאים ולשייף את הפלט שהתוכנה מפיקה באופן אוטומטי כך שהוא יתאים לצרכינו, אלא פשוט לזרוק בזריזות כל מה שלא מתאים תוך כדי (כשמופיע כרטיס חדש), עם אצבע קלה על כפתור המחיקה.

מאיפה משיגים סרטים?

מאיפה משיגים כתוביות?

אוקיי, אז יש לנו את הקובץ של הסרט ואת הכתוביות, מה עכשיו? יש כמה תוכנות שמפיקות חפיסות לאנקי:

אני משתמש ב־SubtitleMemorize, שמפיקה אחלה פלט ומאפשרת לחבר בקלות קטעי משפט שמופיעים בנפרד בכתוביות.

חפיסות מוכנות

דיברנו המון על חפיסות שאנחנו מכינים בעצמנו, עכשיו נדבר על חפיסות מוכנות שאפשר להוריד מהאינטרנט.

כאן צריך לנהוג במשנה זהירות, כי האיכות של החפיסות האלה מאוד לא אחידה: יש כאלה שבנויות באופן מעולה ומוקפד, ויש כאלה ממש גרועות. נכון, חפיסות מהאינטרנט חוסכות זמן בהכנה שלהן, אבל עדיף לא להשתמש בחפיסה גרועה מאשר להשתמש בה. למה?

מה הופך חפיסה לגרועה? כמה מאפיינים להזהר מהם:

יודה, תפסיק להיות כזה שלילי!

נכון. יש חפיסות מעולות, כמו ההחפיסה הזאת14 ללימוד נורווגית. אם נסתכל מה טוב בה, תוכלו להכליל מזה על חפיסות בשפות אחרות שאתם לומדים:

לשם השוואה, יש גם חפיסה אחרת, זאת, שכוללת פחות או יותר את החפיסה שדיברתי עליה בתוספת של הרבה רשומות חדשות. החסרונות שלה הם שחלק מהרשומות לקוניות מדי (הדוגמה למעלה היא מהחפיסה הזאת), שמשום מה לא כל הכרטיסים תלת־צדדיים (מה שקל לתקן אם יודעים איך), ושהיא די מבולגנת. כדי להרוויח משני העולמות איחדתי את שתי החפיסות (תוך שימוש בתגים כדי לא לערבב את הכל לסלט אחד) והפכתי את הכרטיסים שהיה צריך לתלת־צדדיים. עם הלקוניות אני נוהג בזהירות, וכשצריך אני בודק במילון ומשנה את הרשומה כך שהיא תהיה ברורה יותר.

כדי לדעת איזה חפיסות מוצלחות ויותר ואיזה פחות אפשר להשתמש במנגנון הדירוג של AnkiWeb (אגודל ירוק למעלה לחיוב, אגודל אדום למטה לשלילה). זה נותן מושג כללי, אבל אי אפשר להסתמך על זה בעיניים עצומות.

צילומסך של עמוד החפיסות המוכנות ב־AnkiWeb

אולי זה מובן מאליו לכם, אבל השפות שמופיעות ברשימה שבעמוד הראשי של החפיסות ב־AnkiWeb הן רק חלק קטן מהשפות שהעלו עבורן חפיסות. כשאתם מחפשים, כדאי לחפש גם בשם של השפה בשפה עצמה וגם בשפות אחרות דוגמת אנגלית. אותן העצות לחיפוש שכתבתי קודם לגבי יוטיוב תופסות גם כאן.

מקרה מבחן אישי: מה אני לומד?

טוב, אז דיברתי המון באופן כללי, עם דוגמאות מהלימוד הפרטי שלי. בואו נסתכל מה ואיך אני לומד, בתקווה שתהיה בזה תועלת כללית. כל אחד, כמובן, יכול להשתמש בכלי הזה באופן שונה.

יש לי כמה חפיסות, שמחולקות לפי תחומים16. אין לי תת־חפיסות, אלא חפיסות־על לכל תחום ידע (למה? בגלל זה), ואני משתמש בתגים כדי להפריד בין סוגים שונים של רשומות (לפי מקור, לפי טיפוס וכד׳).

סוף דבר

הגעתם עד לכאן? כל הכבוד!

לא חשבתי שייצא לי כל כך ארוך, אבל איכשהו זה תמיד יוצא ככה…

אני מקווה שמה שכתבתי יעזור לכם להשתמש באנקי באופן כזה שתהיו מהירים לשמוע וקשים לאבד או שלכל הפחות תהיו קשים לשמוע וקשים לאבד. ה„קשים לאבד” זה העיקר.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים:

  • מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ.
  • קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ.
  • מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד — חָכָם.
  • קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד — זֶה חֵלֶק רָע.

מנסים לשנות או ליצור משהו באנקי ולא יודעים איך? יש לכם שאלה כלשהי? כתבו לי ואנסה לעזור ☺

אם מצאתם בפוסט הזה תועלת ואתם מכירים אנשים נוספים שימצאו בו תועלת, בבקשה הפנו אותם אליו. תודה.

מקורות נוספים

אם יש לכם תיאבון (וכח…) לעוד, הנה כמה מקורות נוספים:


  1. אם מוצג לכם טופו בהעדר פונט מתאים, ככה זה אמור להראות. 

  2. או שהיא מציגה לנו את הקריאה ואנחנו צריכים להזכר בסימן ובמשמעות, או שהיא מציגה לנו את המשמעות בעברית ואנחנו צריכים להזכר מה הסימן ומה הקריאה שלו. העקרון זהה. 

  3. ראו, לדוגמה, את המאגר המרשים הזה של חפיסות כרטיסי לימוד לאנקי בתחום הרפואה. הן נכתבו ונבדקו על ידי רופאים. 

  4. פחות או יותר; לא צריכים להיות אדוקים ואפשר לדלג על ימים אם לא יוצא, גם אם בסופו של דבר זה מאט את תהליך הלימוד. 

  5. כשהמעריך הדיפולטיבי הוא 2.5, והוא יכול לגדול או לקטון לפי המשוב שאתם מספקים לאנקי לגבי הידע שלכם. 

  6. בואו, צדיקים שלי, שמעו דבר תורה

  7. בתלות בסיטואציה שבה אתם לומדים, כמובן. אם זה מתאים לכם, דברו אל עצמכם ברחוב! מקסימום יהיו מי שיסתכלו עליכם טיפה עקום… אז מה. 

  8. ז׳רגונים, לדוגמה, לא מכוסים בדרך כלל על ידי חפיסות לשימוש כללי. אם אתם עוסקים בבלשנות ורוצים להכיר מונחים בלשניים בשפה זרה, הסיכוי שתלמדו איך אומרים „מלועלע” מחפיסה כללית הוא אפסי. ככה בכל תחום; חפיסות כלליות פונות למכנה המשותף ולא יותר. 

  9. צריך, לדוגמה, להוסיף שדות מסויימים לכרטיסים, אבל ההסבר לזה שצריך לעשות את זה תחוב איפשהו בטאב מסויים של חלון ההגדרות. 

  10. כלל הברזל לחיי הגיק/ית: אם אי אפשר לערוך את זה ב־Vim כקובץ טקסט, זה אין לזה זכות קיום! מוזיקה כותבים ב־LilyPond, מסמכים כותבים ב־LaTeX, ביבליוגרפיה מנהלים עם BibTeX, גרפיקה וקטורית מציירים ב־PGF/TikZ, וכו׳. 

  11. ב־Vim תוכלו להשתמש בהחלפה %s/\. /.\r/g כדי לשבור שורות אחרי נקודות. שימו לב שתצטרכו לחבר מקרים כמו „J. R. R. Tolkien”. 

  12. גם בשפה עצמה וגם בשפות נפוצות אחרות. אם יש סימנים דיאקריטיים בשם של השפה, כדאי לחפש גם בלי. אם היא נכתבת בכתב לא לטיני, כדאי לבדוק גם תעתיקים שונים. אם היא שפה עם יחסות, כדאי לבדוק בכל היחסות הרלוונטיות. אם היא שפה עם מוטציות, כדאי לבדוק עם ובלי מוטציה. 

  13. זה נפלא כשעושים את זה במתכוון וכחלק מגישה כוללת (כמו ב־st); זה פחות כשזה סתם מראה על חוסר גמישות. 

  14. מה שכן, יש בחפיסה הזאת כמה כרטיסים ביזאריים לחלוטין. נכון כרטיסים אמורים להכנס לראש ולא לצאת ממנו, כי ככה השיטה בנויה? אז בואו נגיד שמעליליהם של Jonas והכבשים לא יצאו מהראש בכל מקרה 🤐 

  15. אם כי הרגשות הלוקל־פטריוטיים שלי מבכרים את ה־østnorsk של Drøbak, כמובן :-) 

  16. מאז שצילמתי את התצלומסך שלמעלה הוספתי עוד, ואני עצל מכדי לעדכן אותו. 

תגים