צעדים ראשונים בפדיוורס

 + שן של מסטודון תינוקתתינוק ליד שן של מסטודון מבוגרתמבוגר.(מקור) אוקיי, אז שמעת על הפדיוורס (Fediverse) או מסטודוןמסטודון היא הפלטפורמה הכי נפוצה בפדיוורס, והכי מוכרת לקהל הרחב, אבל היא לא היחידה. יש רבות נוספות, כמו Pixelfed (פלטפורמה עם התמחות בתמונות, א-לה פליקר או אינסטגרם), PeerTube (פלטפורמה עם התמחות בסרטונים, א-לה יוטיוב או Vimeo) או BookWyrm (פלטפורמה עם התמחות בספרים, א-לה Goodreads או LibraryThing). חלק מהיופי הוא שכל הפלטפורמות האלה יודעות לדבר אחת עם השניה, מה שאומר שבעזרת חשבון באחת תוכלו להיות בקשר עם חשבונות בכל האחרות. (Mastodon) וזה נראה לך משהו שתרציתרצה לקחת בו חלק, כלומר להשתתף ברשת חברתית שבנויה ברוח של שיתוף פעולה, פתיחוּת, עצמאות וביזור, על ידי מי שמשתמשות בהן ולמען מי שמשתמשות בהן. איזה כיף! ברוכה הבאהברוך הבא! 🙂

בדף הזה מופיעות נקודות שכדאי לדעתי להתייחס אליהן, לפי סדר. תזכרו שככלל הפדיוורס מורכב מא·נשים נחמדותנחמדים, כך שסביר שתמיד יהיו מי שישמחו לעזור אם יש שאלה, תמיהה או בעיה, גם במישור הטכני וגם במישור של הנורמות. חיפוש הודעות עם התג #טיפים יכול לתת מידע מועיל להתחלה.

1. לימוד

1.1. היבטים טכניים

דברים יכולים להיות טיפה מבלבלים בהתחלה, אבל אל דאגה! מהר מאוד מתחילותמתחילים להכיר מושגים חדשים ודרכים חדשות לחשוב בהן על רשתות חברתיות. הרוב המוחלט של הדברים דומים מאוד למה שאת כבר מכירהאתה כבר מכיר מרשתות ריכוזיות וסגורות — כי אחרי הכל מדובר בווריאציות על אותו הנושא — ומה ששונה שונה באופן שלדעתי מעניין ומרחיב את ההבנה שלנו לגבי התארגנות של רשתות חברתיות בלי להיות מורכב מדי או מסובך ומסורבל מדי.

כדי שיהיה אפשר בכלל להתחיל לעשות משהו, השלב הראשון הוא ללמוד קצת על מה זה הפדיוורס, איך הוא בנוי ואיך להשתמש בו מבחינה טכנית. כתבתי דף שמיועד בדיוק למטרה הזאת, וכולל ריכוז של מידע מבואי.

1.2. היבטים חברתיים

מלבד הבדלים טכניים, יש גם הבדלים חברתיים ותרבותיים. לא רשתות ריכוזיות ולא רשתות מבוזרות הן מונוליתיות כל אחת מבחינת התרבות שלה, אבל יש כמה קווים כלליים שמבדלים את רוב הפדיוורס מרוב הרשתות הריכוזיות, והמכנה המשותף שלהם הוא קיומם של סייגים על ההתנהלות, כדי לאפשר מקום נעים וכולל (אינקלוסיבי) לכולןכולם. כמה נקודות חשובות:

• לשיח שנאה לסוגיו ותיאוריות קונספירציה לסוגיהן אין מקום. מי שמשתמשותשמשתמשים בבמה שניתנת להןלהם כדי לקדם או לנרמל אג׳נדות כמו סקסיזם, להטב״קופוביהאחת התוצאות של העובדה שהפדיוורס פועל להיות מרחב שבו ללהטב״קופוביה אין דריסת רגל היא שיש המון להטב״קיותלהטב״קים, הרבה יותר מהחלק שלנו באוכלוסיה הכללית. חלקנו בחרנו לכתוב הודעות עם התג #קוויריות_בפדיוורס כדי שיהיה קל יותר למצוא אחת את השניה. לטרנסיות יש גם מקום מרכזי ביצירת התשתית של הפדיוורס עוד מהימים המוקדמים, ויש נוכחות טרנסית די מרשימה כאן., גזענות, לאומנות, אהבת מגיפות ושאר גועל נפש יגלו מהר מאוד שהן מסולקות או נחסמותהם מסולקים או נחסמים. ככלל היחס לסוגנות (speciesism) סלחני יותר; לדוגמה, כן מתאפשר לדבר על צריכת מוצרים מהחי באור חיובי, אבל בחלק מהשרתים צריך לשים אזהרת תוכן אם יש תמונות של בשר.
• שימוש באזהרות תוכן. יש כלי מובנה שמאפשר להפריד בין מלל קצר אודות הודעה והתוכן של ההודעה. זה שימושי למגוון דברים, כמו ספויילרים למדיה, חידות ותשובות, ותוכן שחלק מהחברותחברים לא ירצו להחשף אליו. תוכן כזה יכול להיות דברים מטרגטים או נושאים שעלולים להרחיק. כדאי להשתמש באזהרות תוכן באופן די ליברלי: זה יכול לחסוך אי־נוחות לאחרותאחרים, ובפועל לא נראה לי שהודעות עם אזהרות תוכן זוכות לפחות יחס.
• דרך ארץ. אין מקום לטרולינג מרושע והתנהלות בלי תרבות דיון. יש כן מקום לדיונים שכוללים אי־הסכמה עמוקה, אבל רק אם הם מתנהלים באופן מכבד ומכובד.

• תיאורי תמונה. כחלק מהאינקלוסיביות, בפדיוורס מקובל הרבה יותר מברשתות אחרות לכתוב תיאורים טקסטואליים לתמונות, ויש דרך מובנית לעשות את זה במקום מיוחד שנפרד מגוף הטקסט. טוב להתייחס לזה לא כאל מטלה מבאסת אלא כאל כלי מאפשר, שנותן לנו את היכולת להפוך את התמונות שלנו לנגישות ושימושיות יותר:

  • עבור מי שמשתמשותשמשתמשים בקורא מסך (בקול או בברייל).
  • כדי להדגיש את המידע החשוב בתמונה ולתת רקע שיכול להועיל להבנה שלה ושל ההקשר שלה.
  • כדי לאפשר חיפוש לפי המלל של התיאור (אם הגדרת שהחשבון שלך חפישהגדרת חשבון כחפיש נעשית דרך: העדפות ← פרופיל ← פרטיות ומידת חשיפה ← חיפוש.).
  • עבור מי שיש להןלהם חיבור איטי או מדוד.לא כל כך רלוונטי לרובנו, אבל כן רלוונטי למי שנמצאות במקומות פחות מרכזיים מבחינת פריסת התשתית.

יש מי שסייגים כאלה עושים להןלהם אנטי; אני חוששת שא·נשים כאלה לא ימצאו את מקומןמקומם בפדיוורס. באופן כללי, תמיד כדי לחשוב לפני שלוחצותלוחצים על הכפתור „פרסום!”, לטבול את העט במצפון לפני שטובלותשטובלים אותו בדיוכמאמר המוטו של הלעבּנס־פֿראַגן: טונק אײַן די פעדער אין געוויסן איידער דו טונקסט זי אײַן אין טינט., ולהשתמש בכלל הזהב‏שנאמר, „וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ” ו„דעלך סני — לחברך לא תעביד” („מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברך”)..

לפני שמצטרפותשמצטרפים למעגל חברתי כלשהו, כדאי לא ישר לקפוץ למים אלא לשבת קודם קצת על החוף ולהבין מה הרוח של המקום ואיך הוא מתנהל. זה נכון בכל סיטואציה חברתית, גם כזאת שמתנהלת ברשת. אני מציעה לקחת קצת זמן ולקרוא באופן שקט — להקשיב ולקרוא את החדר — לפני שמתחילותמתחילים לכתוב. דרך טובה לקרוא הודעות פומביות שנכתבות בעברית, גם בלי צורך בחשבון, היא האתר הזה.

2. בחירת שרת

אחד ההבדלים הגדולים בין רשתות מבוזרות לריכוזיות הוא זה שהן… מבוזרות. כלומר, לא הכל מתרכז אצל חברת־ענק מסחרית אחת, אלא מפוזר על פני המוני שרתים עצמיים שמתקשרים ביניהם ויוצרים ביחד רשת פדרטיביתכלומר איגוד רופף של ישויות שלכל אחת יש אוטונומיות משלה והן בוחרות לשתף פעולה ביחד מרצון, ויוצרות ביחד רשת. במקרה דנן כל שרת הוא אוטונומי, ויכול להוות קהילה בפני עצמה, אבל הרוב המוחלט של השרתים בוחרים לאפשר תקשורת חופשית עם חברותחברים משרתים אחרים. מקרה שבו יש נתק מכוון בתקשורת הזאת הוא אם יש שרת שמאפשר התנהגות לא מתאימה (נגיד, שיח שנאה), ואז הרבה שרתים יחסמו אותו (ובצדק…).. אם אין אתר אחד, שרת אחת, להרשם אליו, זה אומר שצריך לבחור שרת. זאת משוכה ראשונה, אבל למרבה המזל יש כמה גורמים שמקלים על הפעולה הבחירה:

• לא מדובר בחתונה קתולית. אפשר לעבור שרת. אני עשיתי את זה, וזה ממש לא נורא. מבחינה טכנית הרבה דברים אפשר להעביר באופן חצי־אוטומטי (נעקבותנעקבים, עוקבותעוקבים, חסומותחסומים וכד׳), אבל עדיין אי אפשר להעביר את הכל איתכןאיתכם בהגירה משרת אחד לאחר (בפרט, עדיין אי אפשר להעביר הודעות).
• בגדול, אפשר לתקשר מכל שרת עם חברותחברים מכל שרת אחר, כך שגם אם פתחת חשבון בשרת אחד זה לא מגביל אותך בשום צורהיש מעט שרתים שכוללים בתנאי השרת הגבלות כמו כתיבה בשפה מסויימת (כמו שרת האספרנטו), אבל אם יש הגבלות כאלה זה תמיד מופיע באופן ברור בתנאי השרת..
• אפשר לפתוח חשבונות בשרתים שונים למטרות שונות. כולנו יצורים מורכבים ומרובי־פנים, ויכול להיות שנרצה לפצל את הפנים השונים האלה לחשבונות שונים. כך, לדוגמה, נוכל ליצור חשבון אחד שבו נכתוב על המחקר שלנו ונשוחח עם חוקרות אחרותחוקרים אחרים (לדוגמה ב־scholar.social), חשבון אחד שבו נדסקס בלהט על משחקי לוח (לדוגמה ב־tabletop.vip) וחשבון אחד כללי. הבחירה האם לאחד את הכל לחשבון אחד או לפצל היא בידינו, ויש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאןאחד החסרונות של הפיצול הוא שקשה לתחזק הרבה חשבונות פעילים באותו הזמן. לי, לדוגמה, יש הרבה יותר מדי חשבונות, ורובם די שוממים.. בכל מקרה, מה שזה אומר זה שאנחנו לא חייבותחייבים לשים את כל הביצים בסל אחד, כמאמר הפתגם.
• יש אתרים שמיועדים בדיוק כדי לרכז מידע על שרתים שונים, כך שתוכליתוכל למצוא את השרתים שהכי מתאימים עבורך. הפניות לשרתים עבריים אפשר למצוא כאן ולשרתים לועזיים כאן.

אם את מתכוונתאתה מתכוון לכתוב בעיקר בעברית, אני ממליצה על הד.ים (השרת שבו אני פעילה, כאן). זה שרת קטן ונחמד שמהווה חלק מה„פדעברית”, כלומר אגד של שרתים דוברי עברית.

3. אכלוס הפרופיל

אז בחרנו שרת, ויצרנו בו חשבון. יופי, טבלנו את הרגל במים.

לפני שנתחיל לעקוב אחרי חשבונות אחרים, כדאי שנאכלס קצת את הפרופיל שלנו. את כל המאפיינים חוץ מרצף התווים המזהה (ה־handle) אפשר לשנות ולשכתב מתי שנרצה.

• לבחור שם. זה יכול להיות השם הרגיל שלך מ„העולם האמיתי” (נוסח עדות הפייסבוק) או שם אחר, ניק (נוסח עדות הפורומים בראשית האינטרנט). גם זאת וגם זאת אופציות מקובלות. אין קורלציה בין עומק האינטראקציה ו„אמיתיוּת” השם: אפשר להכיר לעומק א·נשים עם ניק וציור כתמונת פרופיל, וא·נשים עם שם וצילום פנים יכולותיכולים להיות פלקטיותפלקטיים לגמרי מבחינת מה שהן מציגותהם מציגים כלפי חוץ.
• לבחור תמונת פרופיל. גם כאן, זאת לא חייבת להיות תמונה של הפנים שלך כמו שמקובל בפייסבוק אלא יכול להיות כל דימוי חזותי שמייצג אותך. אם אתאתה רוצה ליצור לעצמך תמונת פרופיל בשיטת „גברת/מר תפוח־אדמה”, Picrew הוא האתר למטרה הזאת.אני, לדוגמה, משתמשת בתמונה שיצרתי בעזרת Picrew.
• לכתוב ב„אודות”. החופש לבחור עד כמה המידע יהיה ביוגרפי או אחר, מפורט או לקוני, נתון בידך. שיווק עצמי שמנסה לגרום בכח שיעקבו אחריך הוא מתכון להתרחקות.
• לכתוב הודעה עם התג #היכרות ולנעוץ אותו. יש חפיפה עם הטקסט של ה„אודות”, אבל בניגוד אליו כשתכתבו הודעה פומבית עם התג הזה, היא תופיע בפיד של השרת ואצל כל מי שעוקבותשעוקבים אחרי התג. כדאי להוסיף גם את התג #הכרות כי כתיב חסר וכתיב מלא.
• לכתוב כמה הודעות מעניינות בידיעה שעדיין אין לך עוקבותעוקבים. ההודעות האלה מן הסתם לא יקבלו את אותה כמות האינטראקציה שיקבלו הודעות שתכתבו כשכבר יהיו לך עוקבותעוקבים, אבל המטרה שלהן היא לבסס משהו כדי שהפרופיל לא יהיה ריק. אפשר גם להגיב להודעות של אחרותאחרים, אם כי תגובות לא מופיעות בפרופיל אלא אם מי שמסתכלת בפרופיל לוחצת מפורשות על הצגה של תגובות.

כתבתי למעלה שטוב לעשות את הדברים האלה לפני שנתחיל לעקוב אחרי חשבונות אחרים. למה בעצם? כשאת לוחצתאתה לוחץ על כפתור העקיבה, החשבון הנעקב מקבל על זה התראהאפשר לבטל את ההתראות האלה, כמובן. באופן כללי, יש אפשרות לשלוט איזה התראות נקבל ואיך על ידי לחיצה על אייקון האפשרויות בטאב ההתראות.. אם הנעקבת שקיבלהנעקב שקיבל את ההתראה רואה עקיבה מחשבון ריק ושומם, הסיכוי שתקבליתקבל עקיבה בחזרה הוא קטן בהרבה מאשר כשהחשבון שלך נראה מעניין.

4. נעקבותנעקבים

4.1. חשבונות

אוקיי, אז אכלסנו את הפרופיל; איך עכשיו נחפש חשבונות לעקוב אחריהם כדי שיהיה מעניין? אם לא תעקביתעקוב, הפיד יהיה ריקאחת הטענות שחוזרות אצל חברות חדשותחברים חדשים היא ש„שומם כאן 🦗🦗🦗” (אם לא עזבו בלי לכתוב כלום 🙁). יש לי יכולת קסומה לנבא אחרי כמה א·נשים מישהי חדשה שכותבת הודעה כזאת עוקבתמישהו חדש שכותב הודעה כזאת עוקב… זה תמיד איזה מספר חד־ספרתי או דו־ספרתי עם ספרת עשרות 1.. אין כאן אלגוריתם שדוחף הודעות בלי שבחרת, ובפרט לא אלגוריתם שדוחף תוכן מקטב ומפלג כדי להגדיל את ה־engagement ושאר פרקטיקות מפוקפקות שנפוצות ברשתות מסחריות. זה נותן לנו חופש בחירה, אבל מטיל עלינו את האחריות ליצור לעצמנו פיד מעניין. עקבת אחרי מעט א·נשים, תקבליתקבל מעט תוכן ואינטראקציה.

יש כמה דרכים להיתקל בחשבונות לעקוב אחריהם:

• להסתכל על מדריכי פרופילים בשרתים השונים, שמציגים את כל הפרופילים של מי שבחרו להכלל באופן פומבי במדריךאני לא יודעת מה החלק היחסי של הפרופילים האלה ביחס לכלל הפרופילים (כלומר, כולל אלה שבחרו לא להכלל באופן פומבי במדריך). ההגדרות נמצאות תחת: העדפות ← פרופיל ← פרטיות ומידת חשיפה ← מידת חשיפה.. לדוגמה, אלה המדריכים בשרתים העבריים: תווות.ים; היו.ש, לפטודון, הד.ים, קשקוש, רשת.סוציאל, עצלן.רוץ, תות. בברירת המחדל מה שמוצג זה כל הפרופילים שהשרת מכיר, אבל אפשר בקלות לצמצם לפרופילים שנמצאים על השרת עצמו באפשרויות בראש העמוד.
• מצאת א·נשים מעניינותמעניינים? יופי, עכשיו שווה להסתכל אחרי מי הן עוקבותהם עוקבים ומי עוקבות אחריהןעוקבים אחריהם. ככה אפשר להמשיך להרחיב את הרשת בעוד ועוד דרגות.
• דרך למצוא דוברותדוברי עברית היא להסתכל על ההודעות הפומביות מכלל הפדעברית ולראות מי כותבותכותבים שם. כדאי גם לפתוח את ההודעות ולמצוא את מי שכותבותכותבים תגובות מעניינות.
• עקיבה אחרי התגים #היכרות ו#הכרות תאפשר למצוא א·נשים שבדיוק הצטרפו.
• אחרי שיש לנו כמה וכמה נעקבותנעקבים, נוכל להשתמש ב־Followgraph for Mastodon כדי לראות מי הא·נשים שהכי הרבה מהנעקבותמהנעקבים שלנו עוקבותעוקבים אחריהןם.

בגדול הגישה שלי, שעובדת לי מצויין, היא לעקוב במסה; מספיק עבורי שחשבון עברי נראה עם פוטנציאל להיות מעניין, ואני עוקבתבחשבונות באנגלית זה לא עובד ככה, פשוט כי יש כל כך הרבה כאלה ואין ברירה אלא לברור עם מסננת דקה יותר. הפיד העברי מספיק שוצף עבורי מבחינת קצב התעבורה; למעשה, הרבה פעמים הזרימה מהירה מכדי שאוכל לעקוב אחרי הכל, והמאמרים שמחכים לכתיבה ועדיין לא הוגשו יעידו שאני מבלה יותר מדי זמן בפדיוורס ובפרט בפדעברית… 🙂. תמיד אפשר להפסיק לעקוב אם זה מעמיס, ויש גם אפשרות ליצור רשימה של חשבונות שלא יופיעו בפיד הראשיסימון „להסתיר את ההודעות האלו מפיד הבית” בהגדרות הרשימה.. בפרט, חשוב לי לעקוב אחרי חדשותחדשיםהיי, זאת אתזה אתה! 🙂 בעזרת מעקב אחרי התגים #היכרות/#הכרות, כדי להוסיף עוד קצת למוטיבציה שלהןשלהם להשתתף בפדיוורס.

שימו לב שהפיד המקומי (תחת „פידים עדכניים” ← „שרת זה” בממשק הווב) הוא חלקי מאוד. הוא מראה רק הודעות שעונות על כל הקריטריונים הבאים:

• מהשרת שלך, ולא משרתים אחרים בפדרציה;
• מוגדרות כפומביות (🌍), ולא כלא רשומות (🔓) או כלעוקבותעוקבים בלבד (🔒);
• הודעות ראשיות, ולא תגובות.

חלק גדול מאוד מהתקשורת היא לא עונה על הקריטריונים האלהכלומר, מדובר בתגובות ו/או הודעות שמוגדרות כלא רשומות או לעוקבותעוקבים בלבד ו/או מגיעות משרת אחר., כך שמעקב אחרי הפיד המקומי הוא לא כלי מועיל במיוחד. מעקב אחרי הרבה חשבונות אינדיבידואליים, לעומת זאת — כן.

עקבת אחרי הרבה א·נשים ועכשיו עמוס לך? צרות של עשירותעשירים! רשימות זאת דרך לא רעה לארגן את הפיד שלך אם הוא מתחלק לכמה תחומים לפי חשבונות נעקבים.

4.2. תגים

גם כאן אני בגישה ליברלית: אם אשמח לראות הודעות עם תג מסויים, זאת סיבה מספיק טובה עבורי לעקוב אחריו, ומקסימום תמיד אפשר להפסיק אם זה יהיה מעיק. אפשר להוסיף תגים לעקיבה על ידי חיפוש בשורת החיפוש ולחיצה על כפתור המעקב, או כשנתקלותנתקלים בהם בהודעות.

5. עוקבותעוקבים

אחת השאלות הנפוצות של א·נשים רגע אחרי שהגיעו מטוויטר היא „איך משיגותמשיגים עוקבותעוקבים כאן?”. אז התשובה היא שלא „משיגותמשיגים”; תכתביתכתוב דברים מעניינים שא·נשים אחרות מוצאותאחרים מוצאים בהם ערך, יעקבו אחריך. זהו.

טוב, לא בדיוק זהו. יש עניין טכני שיכול לעזור לא·נשים אחרותאחרים להתקל בהודעות שלך ובפרופיל שלך — לסמן למערכת שאתאתה רוצה שההודעות יהיו חפישות (searchable) ושהפרופיל יוצע לאחרותאחרים. בשביל לעשות את זה סמנו את התיבות הרלוונטיות תחת: ⚙️ העדפות ← 👤 פרופיל ← 🔒 פרטיות ומידת חשיפה.

6. אינטראקציה

זה בסדר להיות קוראת שקטהקורא שקט, אבל כדי להפיק את המירב מהרשת יכול להיות שתרציתרצה להגיב, להדהד (לשתף) ולחבבהמשמעות של חיבוב היא בעיקר איתות חיובי למחברתמחבר ההודעה. בגלל שהפיד כרונולוגי, המיקום של ההודעות לא מושפע מכמות החיבובים שקיבלו. (לעשות לייק, לפברט). המנגנון בנוי כך שבלי פעולה אקטיבית מצדך לא תהיה פעולה־שכנגד. אין כאן מנגנון כמו בפייסבוק שיוצר התראות דמה („חברה זו וזו כתבהחבר זה וזה כתב הודעה חדשה!”, „דף זה וזה יצר אירוע חדש שאולי יעניין אותך!” וכד׳) כדי לתת אשליה של פעילות חשובה ולשמר את רמות הדופמין או משהו…

באופן כללי, בגלל שלא מדובר במערכת שמתוכננת לשאוב אותך פנימה בין אם תרציתרצה ובין אם לא, אם לא תעשיתעשה פעולות אקטיביות, המערכת לא תג׳נרט שום דבר בשבילך. יצא לי להיתקל בלא מעט חשבונות שא·נשים פתחו, בחרו תמונת פרופיל (גם זה לא תמיד), עקבו אחרי קומץ (או לא עקבו בכלל), כתבו הודעה אחת „היי מה עושים פה איך משיגים עוקבים למה לא מופיע לי כלום” (או לא כתבו בכלל) וזהו, השאירו את החשבון ככה. זה חבל כי נראה לי שאם היה תיאום בין הציפיות המשוערות של הא·נשים האלה לבין מה שקורה בפועל ונדרש בפועל, סביר שחלקן היו נשארותחלקם היו נשארים. יש שיפורים בממשק של מסטודון בכל מה שקשור להנחיה של מתחילותמתחילים, אבל עדיין יש מקום לשיפור. נראה לי שבהקשר הזה אפשר לסכם את ההבדל בין מה שיש (הפדיוורס, שמטרתו לאפשר תקשורת) לבין מה שמצופה מתוך המוּכר (רשתות מסחריות, שמטרתן להרוויח כסף, מה שכרוך בללכוד א·נשים ברשתן) בעזרת משל: הפדיוורס הוא כמו להרכיב סלט ולאכול אותו בעזרת סכין ומזלג (כלומר, דרושה פעולה מצדינו ויש לנו סוכנות (אגנטיות)), בעוד שמה שמקבלותמקבלים מרוב הרשתות המסחריות זה כמו מיץ סלט שהוכן לפי מתכון סודי (האלגוריתם) שאמור לכאורה להיות מותאם אישית כדי לגרום להתמכר (פחות מגרה לטעמי…).

היבט נוסף שקשור לאופי האינטראקציה הוא שהפדיוורס הרבה יותר אופקי, וברשתות מסחריות נמצא מרכזיות רבה יותר ליחס אנכי. מה הכוונה? נכון יש כל מני „משפיעניותמשפיעני רשת” שבעיקר משדרותמשדרים (broadcast) תוכן באופן חד כיווני? יש להןלהם המון עוקבותעוקבים, בכמה סדרי גודל יותר מאשר למשתמשות הרגילותמשתמשים הרגילים ברשת, ויש המון שיתופים למוצא פיהןפיהם. אז בפדיוורס המצב הרבה יותר שוויוני, אופקי. אם אנכיות זה משהו שאתאתה מצפה לו, בין אם בתור אדם עם קהל עוקבותעוקבים גדול ובין אם בתור מי שרגילהרגיל לצרוך תוכן מחשבונות כאלה, יכול להיות שכדאי יהיה לעשות כיול של הציפיות מראש. זה לא שאין חשבונות עם מספר יחסי גדול מאוד של עוקבותעוקביםויעידו ג׳ורג׳ טקיי עם יותר מ־415K או ניל גיימן עם יותר מ־265K באנגלית, ורן בר־זיק עם יותר מ־2.7K בעברית., אבל לא רק שאבסולוטית המספרים קטנים יותר אלא שגם אופי האינטראקציה הרווח הוא אחר. וזה בסדר שהוא אחר, כמו שיש הצדקה לקיום גם של עתונים וגם של בלוגים כך גם סוגים שונים של רשתות חברתיות ממלאים נישות שונות. כוחנו בגיווננו.

7. סיכום

לפדיוורס יש מאפיינים שדומים לרשתות המוכרות יותר ומאפיינים שונים. בדף הזה ריכזתי הצעות שלדעתי הן מועילות כדי להשתלב בצורה נעימה: בהתחלה ללמוד ולהקשיב, אחר כך לבחור שרת וליצור פרופיל, ואז לחפש א·נשים מעניינותמעניינים ולהיות איתןאיתם בקשר.