לכל איש·ה יש שם

נעצרתי ביום שישי האחרון.הדף הזה מבוסס על השרשור הזה במסטודון, עם הרחבות. צילומים נוספים של האירוע ניתן למצוא כאן. לקריאה נוספת, ר׳ פוסט קצר ומזוקק שכתב אביב טטרסקי. אני בסדר באמת (בהנתן הסיטואציה הכללית שלנו); אין מה לדאוג (מהסיטואציה הכללית יש…).

 + פיסת דף שנשארה ממה שהשוטרים קרעו: שמות של בנות ובני משפחת אל־מצרי שנספו בטבח. (מקור)  + תמונה מהמעצר. (מקור)  + סרטון נוסף, קצר יותר, מזווית אחרת. לא יודעת למי הקרדיט. לפני המלל נתחיל עם סרטוןבסרטון ניתן לראות אדם חביב מנסה לגרום לי לנשק את דגל ישראל ומפליא בדברי חכמה עמוקים מני ים. אותו אדם בא כמה זמן מוקדם יותר לחלוק איתנו מעושרו הרוחני והורחק על ידי המשטרה. בהחלט יכול להיות שמדובר באדם פרטי, אבל איכשהו נראה לי שרובנו לא מסתובבות עם דגל ביד בלי תיק לשים אותו בו, מה שמעלה את החשד שלא בלתי מתקבל על הדעת שמדובר בשתול. הרווח למשטרה במקרה כזה כפול: גם יש כאילו פתח לומר ש„שלום הציבור” מופר (לא על ידינו אלא על ידי המלומד, אבל זה לא משנה מנקודת מבטה של המשטרה) וגם אם בעקבות נעימות הליכותיו והמרגליות שפיו מפיק היו מי שהיו מגיבותמגיבים לו או נכנסותנכנסים לעימות, זאת היתה הזדמנות להסלמה נוספת. עם זאת, יכול בהחלט להיות שמדובר בספצימן אורגני אמיתי, שפשוט מסתובב תמיד עם דגל ביד, או שהשיג מאיפשהו בזריזות דגל, או שבא במיוחד למחות מולנו. נשאר במסתורין 🔮 מהמעצר (לא יודעת למי לתת את הקרדיט) וסרטון שמקבץ קטעים מהאירוע (קרדיט לשי קנדר):

נחזור להתחלה. מעשה שהיה כך היה.

 + מג״בניקים דוחפים. (מקור) הלכנו למדרכה שמול הקונסוליה אמריקנית ברח׳ אגרון, לקרוא שמות של אזרחיות ואזרחים קורבנות המלחמה. המשטרה היתה תוקפנית מהרגע הראשון, ודחקה אותנו באלימות אחורה אל גן העצמאות.  + שוטר ללא תג זיהוי מפיל אדם שקורא שמות של א·נשים מתוך דף. (מקור)  + שוטר חוטף דף מסוכן ביותר, שעליו כתובים שמות של א·נשים שמתו. (מקור) הדפים שעליהם היו כתובים שמות של הקורבנות כנראה כל כך איימו על הרב־שוטרים (שלומי טובול ושות׳) שהיו שם, עד שהם התחילו לחטוף את הדפים (ואחרי זה גם את המגאפונים) ולקרוע אותם.  + בלית דפים, ספירה. (מקור) עד שהוצאו הדפים הנוספים מהתיקים, במקום לקרוא את השמות עברנו לספור ביחד. 1. 2. 3. 4. 5. 6. ככה כמה מאות. היה מרסק־לב.

ברגע של שקט, כשדחקו אותנו עוד אחורה וטיפה התפזרנו לכיוונים שונים, קראתי „אין הבדל בין דם לדם, כי כולנו בני־אדם” ו„Genocide Joe has got to go”, וכולןם חזרו בהד. העובדה שאני קראתי והאחרותים השיבו פיקסה את טובול והחבר׳ה עלי, מה שהיה בעוכרי: תפסו אותי ועצרו אותי. מג״בניקים הרחיקו אותי מאירוע קריאת השמות אל כיוון הבוטקה של הקונסוליה בשביל בידוק לפני ההכנסה לניידת בדרך לתחנת „לב הבירה” (מגרש הרוסים).  + נסיון הכנסה לניידת בסמוך לקונסוליית ארצות הברית בירושלים (הקונסוליה האמריקנית). (מקור) רק מה, הא·נשים בקונסוליה ביקשו מהם לא לעשות את זה שם תוך כדי ציון הסיבה המפורשת: „כי זה לא מצטלם טוב” 🤣

מעצר זה לא כיף גדול (זה היה המעצר הראשון שלי), אבל זאת לא היתה חוויה שוברת עבורי אלא דווקא מעניינת ובונה, וממקדת על מה הדבר הכי חשוב כרגע, מה הדבר שהכי מפריע לכוחות העליונות היהודית. החברות מאירוע קריאת השמות יצרו קשר עם בת־זוגי, וקיבלתי אפשרות לשיחת טלפון עם עו״ד מקסים מקז״א. החקירה עצמה היתה תת־רמה, כולל אי־אמיתות בוטות לגבי החוק ופקודות המשטרה בכל האמור באסיפות, תהלוכות, עצרות והפגנות (ר׳ הנחיה מס׳ 3.1200 של היועץ המשפטי לממשלה‏באימלוק, כאמור בסעיפים 6–8 שם, יש חובה חוקית לבקש רשיון רק עבור „אסיפה” (50 א·נשים או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה) ו„תהלוכה” (חמישים א·נשים או יותר המהלכותים יחד […]).). אני לא נותנת לחוקר ולשוטרים בשטח את הקרדיט שזה מבורות פושעת; זה מהתעלמות מהחוק.

דרך אגב, אני כמובן חושבת שאין שום הצדקה לאלימות המשטרה נגדנו ולמעצר ולהרחקה, ושהחקירה כאמור היתה בזיונית ברמתה, אבל אני כן רוצה לציין שבכל ההתנהלות מרגע הכניסה לניידת המשטרה הכחולה (בניגוד למג״ב שהיו גסי־רוח) היתה בסדר: לא הופעל נגדי כח מחוץ לאלימות שמובנית בסיטואציה, ומלבד פליטת פה אמוציונלית אחת של החוקר לפני החקירה („איך אתם לא מתביישים?!”; הכוונה היתה כמובן ל0מולנים עוכרי־ישראל) ההתנהלות הבינאישית היתה קורקטית. אני גם לא מאשימה את השוטרים שאזקו אותי בכניסה לניידת ובכל יציאה מתא המעצר: אני מבינה את ההגיון בלנהוג לפי אותם כללים עם כל מי שנעצרה, בין אם מדובר בעברייניתבעבריין מסוכנתן שעלולה להיות אלימהם ובין אם מדובר בגיס חמישי לפלפית כמוני… לא היה צריך לעצור אותי, אבל מרגע שנעצרתי ברור לי שנכון היה לנהוג לפי הספר.

התא היה כמו בסרטים: מטונף עם שאריות אוכל מרקיבות. אחרי זמן בא אדם וניקה כך שהיה רק מאוד מלוכלך. כל הזמן ליוותה אותי המחשבה על זאטוטיי, ובת־זוגי שבתחנה, ועל החברות מהאירוע שמחכות בחוץ; גם היתה לי מדבקת ❤️ מהשוטרת אז־אולי המקסימה. כדי לא ליפול לעגמומיות שרתי לעצמי ונשאתי נאומים פוליטיים חוצבי־להבות־אך־בלתי־מפלילים לשוטר השומר ולשכניי (עד שאחד ביקש יפה שקט, והפסקתי כי הוא קהל שבוי 🥁). בזמן שנותר מדטתי. חששתי להשאר כי לא רציתי לישון במקום כזה מגעיל, מה שהיה מותיר לי רק את האופציה להחזיק בערות עד השחרור הצפוי במוצ״ש.

בסוף שוחררתי, עם הרחקה של 15 יום מרח׳ אגרון. שוין. נחמד להרגיש את הרוח מנשבת ולראות את העצים פורחים אחרי תקופת הכליאה הממושכת 😜

בהפגנה שלמחרת, בשביעי בערב, באתי עם השלט הבאהכיתוב, לטובת מי שפורמט טקסט יותר זמין להןלהם — „אתמול נעצרתי כי קראתי: ‚אין הבדל בין דם לדם כי כולנו בני־אדם’”.:

 + צילום: אורנה קופרמן.

במקום השתקה של המסר, מה שהמשטרה החכמה שלנו קיבלה זה אמפליפיקציה שלו…

הגענו לסוף הדף, לבקשה 🙏. לא אוכל להשתתף בהפגנות בכיכר פריז או מול הקונסוליה ב־15 הימים הקרובים, ולכן אני מבקשת שלפחות שתישני א·נשים שלא מגיעותים בדרך כלל יגיעו במקומי. המשטרה באה לקלל — שתצא מברכת. ההפגנות מתקיימות בימי שישי ב־13:00, בד״כ בכיכר פריז. לפרטים חוששתני שצריך להשתמש ברשתות ריכוזיות (לצערי החשבון במסטודון לא פעיל): בטוויטר ובפייסבוק. אפשר אולי גם לקבל מידע בדואל jerusalem.act@gmail.com אבל אין לי מושג אם יש איזו רשימת תפוצה בדואל או משהו כי לא ניסיתי. נראה לי שיש גם קבוצת ווצאפפ של Free Jerusalem, אבל אני לא חברה בה ואין לי כתובת להזמנה. קבוצות קרובות שגם בהן יש עדכונים:

• לסיים הלחימה — לצאת מעזה.
• החזית נגד הכיבוש.

לדברים יותר mild יש את הקבוצה הירושלמית של עומדים ביחד.

אז בואו במקומי להפגנות בימי שישי בבקשה, ואני מקווה שלא יהיה צורך להתראות שוב בהפגנות כי המלחמה תגמר ושלום ורווחה לכל ישררו בין הנהר והים 💜